שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עט · ב
ועוד דהא פסק בשו"ע או"ח סי' ל"ב ואה"ע סי' קכ"ה ס"ח שאם נפלה טיפת דיו על אות והאות ניכרת לא מיקרי חק תוכות. ומייתי לה בב"י מדברי הסמ"ג וסה"ת והרא"ש רק הרמ"א מייתי באה"ע שם דעת מהרי"ק בשם יש מחמירין לפסול אף אם ניכר האות ושכן נוהגים. ומפורש במהרי"ק שם בשורש צ"ח דהחומרא היא רק בגט ולא בסת"מ יעו"ש. ולבד זה כבר כתב הג"פ שם ס"ק ל"ז שבשעה"ד יש להקל בזה אף בגט ע"ש. ובלא"ה כבר כתב הב"ח באה"ע סי' קכ"ה וש"פ שבסת"מ יש להקל יותר מבגט לפי שההפסד יותר גדול. וגם דהוי בזיון הסת"מ. ובפרט בנ"ד דאיכא קדושת שם הקודש. ובנ"ד האות ניכר היטיב שהרי התינוק קוראו כראוי. ואף שהרד"ך בסי' א' חדר ל' כתב שאם נדבק האות בפנים. מיקרי שאין האות ניכר. כבר השיג עליו הג"פ שם ס"ק ל"ב וס"ק ל"ז שלשונות הפוסקים משמע דלא כוותיה. ובנ"ד י"ל שאף הרד"ך מודה כיון שניכר גוף האות מצד שהוא שחור יותר. ואף שהרעק"א בחידושיו באו"ח סי' ל"ב כתב שאם נדבק בשם ההא לאחר כתיבה ונעשה כעין חית ומחקו הדיבוק הזה צריך למחוק כל הרגל שלא יהא חק תוכות ע"ש. היינו משום שכתב שם לצדד דהיכא שע"י הדיו שנפל דומה לאות אחר גם הסמ"ק מודה דהוי חק תוכות ע"ש. אבל בנ"ד אף אם הוא דבוק קצת. מ"מ אינו דומה לחית כלל וניכר שהוא הא. ובפרט לפמש"ל דכיון שניכר האות לא הוי חק תוכות כלל. ועוד דהרעק"א לא הביא שם שיטות הפוסקים שהזכרנו דס"ל שרגל ההא שנגע בגגו כשר. והטעם נראה לפי שהיה כמו חית ממש. וכבר כתבו המהרי"ק שורש ע"א וש"פ דאף לפי שיטת המכשירים מ"מ צריך שלא יגע כ"כ עד שתינוק יקראנו חית. אבל בנ"ד שניכר שהוא הא נראה דשפיר דמי לגרור הדיבוק מהרגל להגג. ואדרבא אסור למחוק הרגל שיש בו איסור מחיקת השם. וגם במחיקת הדבק צריך להזהר שלא למחוק מאומה מגוף ההא. וע' נו"ב מ"ק חי"ד סי' ע"ח מ"ש בזה ואקצר. ובפרט לפמ"ש הנו"ב סי' ס"ה דכיון שהדיבוק אינו שחור כמו האות מיקרי ניכר האות ע"ש בודאי יש להקל בזה. ולהלן יבואר זה בע"ה. ואף דבנ"ד יש לחוש שבשעה שנפל הדיו על האותיות לא היה ניכר ההא כלל. ורק אח"כ כשנדבק קצת דיו מזה על העמוד שכנגדו וכמ"ש בהשאלה. נתמעט כאן הדיו והוכר האות. מ"מ אין לנו להחזיק ריעותא בזה ובפרט שעכ"פ יש לנו בזה צירוף דעת הסמ"ק ודעימיה שהזכרנו. ואף הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו שהחמיר בהא שנדבק רגלו לגגו אף משהו. מ"מ כתב שם שאם נדבק אחר כתיבה יש להקל ולהפריד ע"ש. וגם יש לצרף שיטת הלבוש הובא באחרונים שבעוד הדיו לח מותר להסירו ולא מיקרי חק תוכות והכא נתמעט הדיו בעודו לח. ואף שכל האחרונים חלקו על הלבוש. מ"מ הכא דבלא"ה יש כמה צדדים להקל שפיר יש לצרף דעתו ג"כ: