שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עט · א
והנה לפי התמונה אשר באות הא למטה אין הקוים מדובקים לגמרי. וכן בין הקו השמאלי לקו העליון יש הפסק משהו. אין פקפוק כלל שכשר. ומותר לגרור מה שנוסף על האות מצד הטשטוש. כיון שצורת האות לא נתקלקלה ותינוק דל"ח ול"ט קורא אותה הא. וגם אין כאן חשש חק תוכות. כיון שאינו דבוק לגמרי. ועוד נראה שאף אם דבוק קצת קו השמאלי לקו העליון. יש מקום להקל לתקן קצת להפריד הדיבוק. ואף דקיי"ל בש"ע י"ד סי' רע"ו סי"א שאם נדבק ההא ודומה לחית מותר למחוק כל הרגל משום שכבר נפקע ממנו הקדושה כיון שנעשה חית. וגם דהוי מוחק ע"מ לתקן. אבל אם דבוק רק מעט. יש לספק אם מותר. בכ"ז לענ"ד יש לסמוך על שיטת הפוסקים דס"ל שהא שנדבק בקו העליון אינו נפסל וכ"ה דעת המרדכי וכ"כ המהרי"ק שורש ע"א ובתה"ד סי' ע"ב בשם התו' וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' נ' נ"א ע"ש באורך וכן החליט הגר"א באו"ח בסי' ל"ב ס"ק נ"ד כהמרדכי שמה שמפרידין רגל שמאל הוא רק למצוה מן המובחר. וכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ז כ"ח הלכה למעשה והביא כן בשם מהרי"ט. וע"ש שפסק להפריד הדיבוק ואח"כ להעביר קולמוס על רגל שמאל ולהוסף קצת על הרגל השמאלי משום חשש חק תוכות ע"ש. ובאמת מפורש כן בירושלמי פ"ק דמגילה ה"ט דאיתא שם שבתורתן של ראשונים היה ההא פתוח ופירשו שם שהיה פתוח בין רגל שמאלי לגג. ומשמע דבתורתן של אחרונים ההא סתום. וכ"כ האור זרוע להדיא סי' תקנ"ב ע"ש. שוב ראיתי שכבר הביא את הירושלמי הנ"ל התשב"ץ ח"ב סי' ע"ג והביא ראיה מזה שאם נוגע הרגל משהו לגגו כשר כל שהתינוק קוראו הא ולא חית ע"ש. ובנ"ד יש לצרף שיטת הסמ"ק והכלבו דס"ל שאם נעשה אח"כ לא מיקרי חק תוכות ושרי להפריד. וע' שו"ת רד"ך סי' א' באורך בשיטת פוסקים הללו. ומ"מ שרי למחוק בנ"ד הדיבוק דהא הדיבוק לא נכתב בקדושת השם רק נעשה מנפילת דיו אח"כ ושפיר שרי להסירו משם. רק אם היה כותב לכתחילה רגל שמאל דבוק. היה מקום לאסור להפרידו: