אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עז

סימן עו

ב"ה טבת תרל"ה

בי"ד ס' רס"ח ס"ג הביא המחבר שיטת התו' דגר צריך שלשה לכתחילה ובדיעבד כשר בחד ורק קבלת מצות בעי בשלשה. והביא ג"כ שיטת הרמב"ם דבעי ג' לעיכובא. והנה התוס' הוכיחו דעתם מהא דאיתא ביבמות מ"ה ע"ב דמי שנהג מנהג ישראל הוי גר דמי לא טבל לקריו או לנדותה. אלמא לא בעי שלשה בטבילה. ורק קבלת המצות בעי שלשה. ודבריהם צ"ע דמשמע שם שלא קבלו המצות בפני ג'. דהא איתא שם דהוו קרו ליה בר ארמאה או בר ארמית ולא פירשו משום דלא טבל. משמע שסברו שלא עשה עדיין שום מעשה גירות. ומוכח דלא בעי ג' אף בקבלת מצות. והרמב"ן בחידושיו ביבמות הקשה ג"כ מקדושין ס"ב ע"ב דאמרינן שם דנכרי לא מיקרי בידו להתגייר דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא. ומוכח מזה דאף בדיעבד מעכב. ותירץ ע"ז ג"כ דקבלת מצות בעינן בפני ג'. וזהו ג"כ תירוץ התוס' בקדושין ס"ב ע"ב ע"ש. ולפמ"ש קשה לומר כן. ועו"ק דהא שפיר הוי בידו להגיד לפני שלשה שמקבל על עצמו מצות התורה. ובשלמא לראות הטבילה שפיר י"ל שאינו בידו שהרי יכולים תיכף להפנות פניהם לצד אחר לבלתי לראות טבילתו. אבל בזה יוכל להגיד זה ברגע אחת לפני ג'. ודוחק לומר דלא מיקרי ב"ד רק כשהזמינו עצמם לכך. והא מצינו בב"ב קי"ד בשלשה שבקרו החולה ביום רצו עושין דין ואף שבשעת שמיעת הצואה לא חשבו להיות דיינים ואף אם נמצאו שם בבית החולה רק לבקרו כלשון הש"ס שם ולא נתכוונו להיות ב"ד. בכ"ז מיקרי ב"ד. וע' תוס' בב"ב שם. ורק בהודאה לענין שא"צ לומר כתובו איתא בסנהדרין כ"ט ובח"מ סי' ל"ט דבעינן שיהיו ב"ד קבועים ושישלחו אחריו וע"ש במפרשים הסברא בזה. אבל בעלמא וודאי דכל שלשה הוו כב"ד:

והנראה בישוב זה דהנה איתא ביבמות מ"ו ע"ב ארחב"א א"ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה. ופירש"י ע"ז משום דכתיב במדבר ט"ו משפט אחד יהיה לכם וגו'. ותמהני למה נקיט קרא אחרינא מהאי דדרשינן בגמרא מ"ז ע"א מקרא ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. והתוס' ד"ה משפט תפסו שניהם. ולא ידעתי למה. ואולי לשון משפט שבש"ס דחקם דהו"ל למימר דכתיב בו ושפטתם אבל הוא דוחק גדול. ואפשר הוקשה להם דמאי קמ"ל ר' יוחנן דהא ברייתא היא לקמן מ"ז ע"א. ולזה פירשו דס"ל לר' יוחנן כרב יהודה דדריש בסנהדרין ז' ע"ב מקרא דושפטתם דרשא אחרינא ע"ש. וכן דריש שם מהא דסמיך קרא דשמוע לושפטתם שלא ישמע דברי בע"ד מקודם ע"ש. ובין גרו דריש אפילו בין תנור לכירים ע"ש. וכן בספרי ריש דברים דריש מינה ובין גרו שכנו והיינו כנ"ל. ולזה הוצרך ר' יוחנן לומר דמ"מ בעי ג' דמשפט כתיב ביה. וכן בילקוט פ' דברים מייתי לה בדרך מחלוקת:

ועפ"ז יש לישב הא דבשבועות ל"א ע"א יליף בברייתא הא דלא ישמע דברי בע"ד מקרא דמדבר שקר תרחק. וקשה טובא דתיקשי לאמוראי דבסנהדרין ז' דילפי לה מקרא דשמוע. אבל לפמ"ש א"ש דעיקר דרשא דבסנהדרין ז' הוא מדסמיך שמוע לושפטתם. וברייתא דשבועות ל"א אתיא כר' יהודה דיליף ביבמות מ"ז מקרא דושפטתם לענין גר שצריך ג'. ור' יהודה לטעמיה דס"ל ביבמות ד' ע"א דסמוכין בעי מוכח ומופנה. והכא אינו מופנה דקרא דשמוע אצטריך לדרשא אחרינא כדאיתא בספרי ע"ש. וכן ושפטתם צדק דרשינן בסנהדרין ז' לדרשא אחרינא ע"ש. ואף שכתבו התוס' ביבמות ד' דבמשנה תורה הוו כולהו מוכח ומופנה. י"ל לאו דווקא כולהו. ואף שהרמב"ם בפכ"א מה' סנהדרין מייתי לכולהו דרשות ע"ש. נראה דס"ל דהוי רק אסמכתא ע"ש בכ"מ. גם י"ל משום דאנן לא פסקינן כר' יהודה בהא דסמוכין. ור' יוחנן ס"ל דדרשינן סמוכים. וכן משמע בסוכה דף מ' ע"ש:

והיותר נראה בישוב דברי התו' דבאמת לענ"ד מה שציינו המציינים ברש"י ותו' על פסוק משפט אחד במדבר ט"ו שהוא משפט דכתיב גבי נסכים. הוא טעות לענ"ד כי מה ענין הוא לשם. וכבר דרשו חז"ל פסוק זה בספרי וילקוט יעו"ש. אבל נראה ברור שזהו הפסוק שבסוף פ' אמור משפט אחד יהיה לכם כגר וגו' ע"ש. ונראה שגרם להם הטעות מש"כ ברש"י ולגר. ובפ' אמור איתא כגר. אבל ברור שהוא ט"ס וצ"ל כגר. וגם לפי הבנתם דקאי אקרא דפ' שלח. ג"כ יש שינוי כי שם כתוב ומשפט אחד וז"ב. וקרא דפ' אמור איירי שפיר גבי דינים ומיניה דריש בסנהדרין ל"ב לענין דינין ע"ש. וקושטא קאי שכן מצאתי בילקוט שהביא מימרא דר' יוחנן בפ' אמור על פ' זה ע"ש. וכן מצאתי באדרת אליהו להגר"א ז"ל שהעתיק שם דרשה זו. וכ"ה ברש"י קדושין ס"ב ע"ב להדיא מהאי קרא משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח ע"ש:

והנה התו' כתבו בסנהדרין דף ב' ד"ה דברי הכל דמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ס"ל דלא ילפינן מקרא דמשפט אחד רק לענין לאקושי ד"מ לד"נ אבל לא ד"מ להדדי לענין שלשה. וא"כ לא איירי קרא כלל מענין שלשה. והוא מוכרח אליביה דהא לא יליף מומחים מד"נ וכמ"ש התו' שם יעו"ש. ולמ"ד דאין עירוב פרשיות כתיב כאן וס"ל דבעי ג'. ס"ל דילפינן ממשפט אחד לענין שלשה לאקושי ד"מ להדדי. וכתבו שם דר' יוחנן דס"ל בב"ק ק"ז דאין עירוב פרשיות כאן. ובירושלמי והכא ס"ל דבעי ג'. ע"כ ס"ל דיליף ממשפט אחד ע"ש. והשתא מיושב שפיר דר' יוחנן דריש מקרא דמשפט דאזיל לטעמיה דס"ל דילפינן שלשה מהאי קרא וכנ"ל. ור' יהודה ס"ל עירוב פרשיות ולא יליף מינה לענין שלשה. ולזה הוצרך לדרוש מקרא דושפטתם:

ועפ"ז מיושב קושיית התו' בדף מ"ה ע"ב גבי הא דאמר ריב"ל מי לא טבל לקריו שהקשו דהא בעי ג'. ונתקשו בזה כל הפוסקים. וכתבו התו' שם לתרץ כמ"ד דד"ת חד נמי כשר. רק דחו דגבי אשה לא שייך זה ע"ש וכ"ה במרדכי. והיה נראה שזה תלוי בזה. דלר"י דס"ל עירוב פרשיות ועיקר לימודו מושפטתם א"כ ע"כ בעי ג' דווקא. משא"כ למאן דיליף ממשפט א"כ למ"ד חד נמי כשר דיליף מבצדק תשפוט עמיתך שפיר ה"נ כשר. ורק ר' יוחנן לטעמיה דבעי ג' דווקא כמ"ש התו'. אבל קושייתם מאשה תיקשי. אכן לפמש"ל י"ל דהכא ס"ל עירוב פרשיות וממילא ליכא למילף מקרא דמשפט אחד כנ"ל. וקרא דושפטתם וגו' ובין גרו. ס"ל כר' יוחנן וכדדרשינן ליה בסנהדרין ז' ע"ב וכנ"ל. ולזה לא בעי ריב"ל ב"ד כלל בגר ואקצר:

אכן לשיטת רש"י בסנהדרין שם עדיין יקשה דלא ס"ל כלל שם ילפותא דמשפט לענין ג'. ונראה דהנה לשיטת רש"י שם מ"ד אין עירוב פרשיות ס"ל חד נמי כשר ויליף מבצדק תשפוט. אבל גזילות וחבלות מודה דבעי ג' מה"ת יעו"ש בסוגיא. וא"כ ר' יוחנן דס"ל אין עירוב פרשיות. ג"כ ס"ל דחד כשר. וס"ל לרש"י דש"ס דילן פליג על הירושלמי. אלא דאכתי תקשה מהא דגר וכמו שהקשו התו' שם. אבל באמת ס"ל לרש"י כמ"ש התו' כאן דלגזילות וחבלות מקשינן לה. ולא מצד לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא אין בזה חומרא. דחומרא דאתיא לידי קולא הוא שאם יתגייר בפני אחד לא יתחייב במצות. וע' פסחים כ"ז וסוכה ל"ז לענין ק"ו שסופו להקל וע' שבת קל"ו ע"ב בתו'. אלא שהוא דבר הלמד מענינו דקרא דמשפט אחד איירי שם מקודם בחבלות שבר תחת שבר וגו' ע"ש. ולזה שפיר מייתי ר"י מקרא דמשפט דבעי ג'. אבל מקרא דושפטתם לא מצי לאתויי דהתם הוי מדמה לה להודאות והלואות דסגי בחד וכמש"ל. וגם י"ל דהוי יליף צדק צדק מבצדק תשפוט עמיתך. ועוי"ל לפמ"ש התו' בקדושין דף ס"ב ע"ב ד"ה גר וכ"כ הנ"י בשמעתין דלהכי לא בעי מומחין משום דכתיב לדורותיכם א"כ מסתבר טפי לאקושי להלואות דסגי בחד וגם מומחה לא צריך ע"ש בסוגיא וע' סנהדרין ה' ע"א תוד"ה ואם. ולזה אצטריך לקרא דמשפט:

ומדוקדק בזה היטיב מה שרש"י לא פי' רק מקרא דמשפט ותו' פרשו ממשפט וגם מושפטתם. והיינו כמש"ל דלשיטת רש"י א"א כלל לר' יוחנן למילף מושפטתם וכנ"ל. אבל לדעת התו' שפיר י"ל דיליף מושפטתם וכמובן. ורק שלשון הש"ס משפט כתיב ביה הביאם לספק בזה. ולזה הביאו התו' שניהם. ובאמת פירש"י מוכרח דאי מושפטתם קשה מה חידש לן ר' יוחנן. והול"ל הלכה כר' יהודה ותו לא. גם מאי קאמר ש"מ גר צריך שלשה. אבל לפמ"ש א"ש דלמ"ד אין עירוב פרשיות שפיר יש מקום לומר שא"צ שלשה אם ניליף מושפטתם. ואפשר שגם דעת ר' יהודה כן. דהכי משמע לשונו מכאן אר"י וכו' בינו לבין עצמו אינו גר. דהול"ל בפני שנים אינו גר דהוי רבותא טפי. או סתמא שלא בפני ב"ד אינו גר דהוי דבר והיפוכו וגם דע"כ צ"ל שהיו עדים רואים אותו מבחוץ. אך ז"א דנ"מ לעצמו אם מחויב לשמור המצות] ואינימא דבפני חד סגי א"ש לשונו. ומה שהקשו התו' שם דמה שאל לו יש לך עדים דא"כ הרי נתגייר בפניהם. לענ"ד לא מיקרי ב"ד רק כשנתגייר לדעתם אבל לא כשראו אותו באקראי בעלמא. וכמו בדין שג"כ צריך כן. והעיקר משמע שיקבל על עצמו בפני ב"ד וכמ"ש התו' בעצמם לעיל מ"ה ע"ב:

ומ"ש התו' והנ"י מהא דלדורותיכם מקורם מסוגיא דכריתות ט' דקאמר דלהכי מקבלים בזה"ז במדינות שמקבלים גרים ע"פ דינא דמלכותא גר בלא קרבן משום דכתיב לדורותיכם. ולכאורה צ"ע מה שייך ללמוד זה מלדורותיכם דאטו הוא הכרח שיחרב בהמ"ק ולא יהיה קרבן וכן מומחין. ובמנחות פ"ד יליף מלדורותיכם לענין עומר בשביעית ושם א"ש דהא שביעית ע"כ תהיה. ואף לפמ"ש התו' שם ובבכורות י"ב ע"ב דדריש שם גבי חלה מלדורותיכם שנוהג בשביעית אף דאפשר בעיסה הקודמת. מ"מ א"ש לימוד דלדורותיכם כיון ששביעית עכ"פ תבוא. אבל הכא קשה. וצ"ל דיליף לה מיתורא דקרא. וא"כ קשה מנ"ל למילף אף לענין מומחין דילמא רק לענין קרבן שמבואר בהאי קרא כדיליף לה בכריתות שם מהכא. אבל לא לענין שלשה מומחים דילפינן לה מקרא דושפטתם או מקרא דמשפט אחד דבפ' אמור. ודוחק לומר דלדורותיכם בכל גוונא משמע דא"כ נימא אף כשלא יהיה לו מקום לטבול נמי תיסגי ליה או כשלא יהיה לו מי שימול אותו. ואפשר לומר כיון שמ"מ אפשר להשיג. לא שייך לרבות זה. ועפ"ז יתישב מש"כ התו' ביבמות מ"ו ע"ב לענין גר שנכרת גיד שלו ואין לו מה למול ונדחקו לומר דלא גרע מאשה. ולפמ"ש א"ש דנלמד מלדורותיכם. וכשנולד מהול שאני דאפשר להטיף דם ברית. אך באמת נראה לחלק דלא ילפינן מלדורותיכם רק בדבר שהוא נמנע מצד הדור כמו שאין מומחים בדור וכן קרבן. משא"כ לענין מילה וטבילה וכמובן. וע' חיבורי ח"א סי' ו' אות כ"ב כ"ג מ"ש בביאור ענין דלדורותיכם:

והיה נראה עפ"ז לקיים גירסת הספרים שלפנינו בתו' דמייתי קרא דמשפט שכתוב בפ' שלח ושפיר יליף מיניה. דמהנהו קראי יליף בכריתות ט' שם כל דיני גר יע"ש. וא"כ שפיר ילפינן מלדורותיכם אף לענין זה כיון דקראי איירי ביה התם. ועוד נראה דבנו"ב מ"ת חא"ח סי' פ"ז נתקשה שם בהאי קרא שכתוב בו תרי לדורותיכם ל"ל אידך לדורותיכם ותירץ שם דה"א דמ"מ אין לו כל דיני גר ע"ש. והוא דחוק ותמוה דאדרבא מדכתיב בתר לדורותיכם משפט אחד אלמא שאף לדורות יש לו משפט אחד. אבל לפמ"ש א"ש דלדורותיכם קמא כתיב גבי ועשה אשה ריח וגו' למימר דקרבן אינו מעכב. ולדורותיכם בתרא כתיב גבי משפט למימר דמומחים אינם מעכבים דיליף לה ממשפט. וע' נדרים ע"ח וב"ב דיליף הפרת נדרים בהדיוטות מקרא דמועדי ד' ולא יליף מג"ש דלדורותם משחוטי חוץ כדאיתא התם. אלא ע"כ משום דבעי שיהיה מיותר. ושם איצטריך לגופיה דלא נימא שאינו נוהג רק בדור ההוא ע"ש. ובאמת בספרי נדרש האי לדורותיכם לענין נסכים גופיה ונראה דאצטריך משום דכתיב מושבותיכם ע' קדושין ל"ז ע"ב בסוגיא דמשמע רק במושבותיכם ואכמ"ל בזה:

אבל רש"י בקדושין ס"ב שפיר לטעמיה מייתי קרא דפ' אמור וכאן ביבמות נפל טעות בפירש"י מצד שבתו' כתוב כן וכנ"ל] דלפירש"י בלא"ה א"ש דלא בעי מומחים דאנן פסקינן כמ"ד עירוב פרשיות. וגר דבעי ב"ד ילפינן מקרא דושפטתם כר' יהודה. וממילא ידעינן דסגי בחד כמו בהודאות והלוואות וגם לא בעי מומחין וכמש"ל. ולא בעי כלל לקרא דלדורותיכם להכי. וגם י"ל דקרא משמע דאיירי בהודאות והלואות וכדומה דכתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ודרשינן בסנהדרין ז' בין בית לעליה והיינו בענין חלוקת אחים ע"ש בפירש"י. וע' בערוך ערך בית עליה. והיינו ירושות דדין אחד להם כהודאות והלואות וכמ"ש התו' בסנהדרין ג' ע"א ד"ה שלא:

ועפ"ז מיושב שפיר קושיית הרמב"ן מהא דקדושין ס"ב דשם איירי לר' יוחנן ע"ש. ולזה שפיר מקשה דר"י לטעמיה דיליף דצריך ג' ממשפט דשלשה מעכב כמש"ל וא"כ לא הוי בידו. אבל רב אסי וריב"ל דאמרי ביבמות מ"ה מי לא טבלה לנדותה ולקריו ס"ל דילפינן ג' בגר מקרא דושפטתם. ואיתקש להודאות והלואות. ולזה שפיר ג' לא מעכבי. וריב"ל לטעמיה בקדושין ל' ע"א דדריש סמוכין במשנה תורה אף שאינו מופנה וכמש"ל. וע' ברכות כ"א ע"ב דמוכח כן דריב"ל דריש שני דרשות מחד סמוכים. והיינו משום דס"ל שא"צ מופנה. ובזה יש לישב הא דאיתא בקדושין ס"ב שהקשה רב אסי לר' יוחנן דהא נכרי הוי בידו להתגייר ומשני ליה דהא א"ר יוחנן דבעי ג' ומי יימר דמזדקקי ליה ג'. וקשה מאי ס"ד דרב אסי וכי לא ידע דגר צריך ג'. וסברא דמי יימר דמזדקקי ג"כ פשוטה בש"ס בשבת מ"ו ע"ב ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דרב אסי פריך לטעמיה דס"ל דג' אין מעכב דקאמר מי לא טבלה לנדותה. ומשני דמ"מ לר' יוחנן לא תיקשי דר"י לטעמיה דס"ל דג' מעכב:

והנה סברת הפוסקים דס"ל דבדיעבד סגי בלא ג' אפשר לומר משום דס"ל דדמי להודאות והלוואות וס"ל שם שנים שדנו דיניהם דין. ולזה הרמב"ם לטעמיה דס"ל שאין דיניהם דין ס"ל ג"כ שג' מעכב בגר. והרי"ף הבינו קצת הראשונים בדעתו בפ' החולץ דס"ל דבדיעבד הוי גר בלא ג'. וכן הבין הרמב"ן שם. אבל באמת נלע"ד כוונת הרי"ף דכיון דטבל לקריו ונוהג מנהג ישראל בוודאי שנתגייר כדין. וכן מוכח מלשון הרי"ף שם הואיל וטבל לקריו ואי לאו גר הוא לא הוי טביל לקריו. הרי מפורש כמ"ש. והיינו משום דבנכרי אין שייך כלל טבילה זו דאינו מטמא בקרי. ומדין אנן סהדי אתינן עלה. וזוהי דעת הרמב"ם ג"כ. ועב"י סי' רס"ח. [וכ"א יבין כי כל הדברים האלו לא נאמרו לדין והלכה כי בזה"ז ובמדינותינו אינם מקבלים גרים. וכ"ז רק לדרשה נאמר משום דרוש וקבל שכר]. ויש להאריך בזה אך מטרדותי ההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה