שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · יב
ועפ"ז יש ליישב ג"כ דברי הרמב"ם שכתב דמילה דוחה צרעת משום דעשה דוחה ל"ת דבאמת בזה פליגי הני תרי לישני בשבת שם אליבא דרבא אי דחי עשה בכה"ג ל"ת אי לא. והרמב"ם פוסק בזה כלישנא קמא דשפיר דחי. ועפ"ז יש לישב קושיית התו' בשבת כ"ד וביצה ח' דבשבת שם משמע דלא ס"ל לרבא די"ט הוי עשה ול"ת מדלא קאמר טעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט משום הכי כדאמר רב אשי שם. ובביצה ח' ע"ב ס"ל דהוי עשה ול"ת ע"ש. והיא סתירה גדולה. אבל עפמ"ש י"ל דהא התו' הקשו בקדושין ל"ד דמ"מ ישרפו נשים שהם אין מצוות על מ"ע שהז"ג ותירצו כיון שיש עשה גם הלאו אלים. ולכאורה קשה כיון דמעיקרא ס"ד דלא אלים הלאו וכשיטת הריב"א הנ"ל. א"כ הו"ל להקשות טפי כיון שאין העשה שוה בכל א"כ כ"ע לישתרו וכמש"ל שזה תלוי בזה. וצ"ל דשפיר אסיק אדעתיה סברא דאלים. רק ס"ד דמ"מ בנשים דליכא בהו העשה כלל ממילא לא שייך לומר דאלים הלאו. ותירץ דמ"מ אלים. ולזה י"ל דרבא לא רצה לומר דהוי עשה ול"ת משום דס"ל כסברת הריב"א דהל"ת שפיר נדחה. וממילא הו"ל לדחות לגמרי כיון שהעשה אינה שוה בכל. ובזה מיושב ג"כ מה שיש לתמוה באמת על כל הני אמוראי דילפי שם מקראי אחרינא דהא וודאי יש ביו"ט מצות עשה. אבל לפמ"ש א"ש. וא"כ י"ל דסוגיא דשבת כ"ד אזלא אליבא דלישנא קמא בשבת קל"ב אליבא דרבא. וסוגיא דביצה ח' אזלא ללישנא בתרא בשבת שם דמחשיב לה בכה"ג לעשה ול"ת. ובזה מיושב ג"כ קושיית התו' בחולין קמ"א על שיטת הריב"א. דשם איירי אליבא דרבא ע"ש ואזלא הך סוגיא אליבא דלישנא בתרא בשבת שם כנ"ל. ומ"מ הרמב"ם פסק כסתמא דסוגיא דפסחים מ"ז ושבת כ"ד שם. וכן בשבת קל"ב בתר הני תרי לישני סתם שם בדף קל"ג כלישנא קמא דרבא לא ס"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת ע"ש: