שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · י
ועוד נראה לדחות ראיית כת"ר לפמ"ש דהמ"ע היא מקרא דנגע צרעת והובא אל הכהן. דהנה ידוע דראיית נגעים אינה בלילה ולא בשבת ויו"ט. וא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג שהנשים פטורות בה. והרמב"ם ס"ל רפ"א מה' תמורה דעשה שאינו שוה בכל אינו מנתק לאו השוה בכל וכלישנא אחרינא שברש"י תמורה ד' ע"ב ע"ש. וא"כ ה"נ לא מיקרי כלל לאו הנל"ע כיון שהעשה אינו שוה בכל. ועפ"ז אפשר לישב ג"כ דעת הרמב"ם שכתב דמילה דוחה צרעת משום עשה דוחה ל"ת. דהא בש"ס איתא דהוי עשה ול"ת. וכמו שהקשה המל"מ כנ"ל. אבל לפמ"ש י"ל דכיון דהוי עשה שאינו שוה בכל שפיר דחי אף עשה ול"ת. וכדאיתא בנזיר נ"ח ע"ב. וכן משמע בשטמ"ק בב"מ ל' ע"א דאף דהל"ת שוה בכל. מ"מ אם העשה אינו שוה בכל שפיר דחי ע"ש שלזה נדחק שם לומר שהאשה מוזהרת על עשה דבעולה לכה"ג ע"ש: