שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · א
והנה מ"ש דילמא אתיא מתניתין כר"י. כוונתו כר"ל דס"ל הכי במכות דף ט"ו ע"ש. ור"י ס"ל דלוקין [וע' ברמב"ם פט"ז מה' סנהדרין ובכ"מ שיש בזה חילופי גרסאות] ולכאורה תמהני מה שייך לומר דאתיא כר"ל כיון דפלוגתא דאמוראי היא ותיקשי מתניתין לאידך. ובוודאי לא שייך לומר הכא ר' יוחנן תנא הוא ופליג וע' תוס' כתובות ח' ע"א. ולשיטת התו' במכות שם דגם ר"ל ס"ל דלאו שקדמו עשה לוקין עליו בוודאי לק"מ. אך י"ל דכיון דלשיטת רש"י שם תלי הך דקדמו עשה בקיימו ולא קיימו. וההיא תליא בהתראת ספק אי הוי התראה כדאיתא התם. והתראת ספק הויא פלוגתא דתנאי כדאיתא התם דף ט"ז ע"א. א"כ י"ל דמתניתין אתיא כהאי תנא. אך י"ל דמידי הוא טעמא לר"ל. ור"ל מוקי במכות כ"א ע"ב מתניתין כר"ע. ור"ע ס"ל התראת ספק שמה התראה דקאמר במכות ד' ע"ב טעמא דאינו לוקה בנותר משום לאו שאין בו מעשה וכדמוכיח הש"ס במכות ט"ז מדלא קאמר הטעם משום דהוי התראת ספק. וא"כ ע"כ ס"ל לאו שקדמו עשה לוקין עליו. אכן כבר כתב המהרש"א שם דגרסינן ר' יעקב וכן מוכח בתוס' שם ובתו' שבועות ד' ע"א יע"ש וכן נראה מדהזכירו הש"ס אמר ר' יהודה. וע' תוס' ע"ז ס"ד ע"א שכתבו דמוכח בפ"ב דמכות דף כ"א דס"ל לר"ע לשאב"מ אין לוקין עליו. והוא תמוה. וצ"ל דט"ס הוא וצ"ל בפ"ק דמכות דף ד'. וכן מוכח מסוגיא דשבועות שם דקאמר ממאי דהאי אבל המותיר בטהור ר' יעקב היא וכו' ואי גרסינן ר"ע. הא היא סיפא דאלו הן הלוקין. ומוקמינן לרישא שם דף י"ג ע"ב כר"ע ע"ש. וגם ההיא משנה גופא מוקי כר"ע שם בסוגיא ע"ש. ויש לדחות דהכוונה דכיון דלא מוכח הטעם מגוף המשנה לא מיקרי סתמא. ובאמת קצת קשה דאי ר"י היא וטעמא משום לאו הניתק לעשה. הו"ל להזכיר מותיר לבסוף אצל נוטל אם על הבנים דטעמא נמי משום לאו הנל"ע ור"י איירי בה נמי. ויש לישב: