שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · יז
והנה עכ"פ צריכין אנו לבאר דברי הירושלמי שעומד נגד משמעות הפוסקים כמש"ל. אכן באמת צריך להבין מה מקשה הירושלמי ר' יונה מצטער וחמי וכו' דמה הוכחה יש מזה שמצטער. ועיקר ההוכחה שהחלום צודק הוא רק ממה שכיון החלום מקומם ומספרם ולא ממה שמצטער. וצריך לדחוק משום דבעתו הראו לו. ונראה כמש"ל דהירושלמי גריס כמו בתוספתא שהזכרנו שהצטער על מע"ש של אביו. ולזה שפיר מקשי כיון שיודע שצריך להיות מע"ש של אביו וראה כך בחלומו. למה נתלה זה בדברים בטלים. וע"ז משני ר' יוסי דמשום דהרהר לזה ראה כן בחלומו. אבל כשלא היה מבקש מעות מע"ש רק מעות סתם או לא היה מבקש כלל. א"צ לסברא זו דהרהור. דבלא"ה אין חלומו מועיל וכנ"ל. ולפ"ז היה מקום לומר דביודע שצריך להיות מע"ש של אביו וגם לא הרהר כלל בזה וחלם לו כן. שיש לחוש לחלומו. ואפשר לומר דהירושלמי אזיל שם אליבא דרבי דמתניתין שם אתיא כוותיה כמבואר בירושלמי שם. וס"ל דכיון דא"ל אביו שמע"ש שם אף במצא מנה במקום מאתים ומאתים במקום מנה הרי הם מע"ש ע"ש. וע' ביצה דף י' בזה. אלמא ס"ל דכיון דהוחזק מע"ש ברשותו שוב אין מוציאין מחזקת מע"ש אם נמצא במקום ההוא. וה"נ יותר תלינן במע"ש כיון שיודע שצ"ל מע"ש. אם לא תלינן בהרהור לבו. משא"כ לרבנן דקיי"ל כוותייהו דהכל חולין ע"ש ברמב"ם פ"ו מה' מע"ש. שפיר גם בזה הוי חולין [ובאמת צ"ע דבוודאי מע"ש וספק חולין נימא אין ספק מוצא מידי וודאי ול"ש למיזל בתר רובא. אך הא מצינו דבהניח מאתים ומצא מנה דלרבנן הוי חולין אף דוודאי הוי מע"ש כאן. ויש להאריך בזה בהא דאי כיס אחד או ב' כיסים ובדברי הרמב"ם וראב"ד בזה ואכ"מ]. ובירושלמי שם איתא א"ר אבין מאן דעבד יאות עבד כר' יוסי וע"ש בפ"מ. וקשה דמאי קמ"ל דמאן דעביד כברייתא שפיר עביד. וגם מאי רבותא הוא ועביד יאות שלוקח לעצמו. ולולא שאיני כדאי להגיה הייתי אומר דגרסינן עבד כר' יונה. והיה כתוב בר"ת כר"י. וטעה המדפיס ופירש כרבי יוסי. והיינו אף דבברייתא מפורש כר' יוסי. מ"מ מי שרוצה לעשות לפנים משוה"ד ולהסתלק מן הספק. ראוי לו לעשות כר' יונה לחוש ולנהוג בהם דין מע"ש: