שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עא · נו
ועפ"ז מבוארים מאוד דברי הרמב"ם שהזכרנו שלא מצינו מקור לדבריו לחלק בין דבר מצוה לש"ד בענין זה וידוע דרכו שלא להביא רק דבר המפורש. ומ"ש הב"י שהוא משום דאיתא במשניות דפר"א דפותחין ואיהו ס"ל אין פותחין. לבד שז"א כמש"ל. הנה גם ממשניות הנ"ל אין הכרע. דשפיר יש לפרש דאיירי שבעצמו פותח לו פתחים הנ"ל רק דקמ"ל דשפיר הוי פתח. אבל לפמ"ש א"ש דהוקשה להרמב"ם דכיון דקיי"ל פותחין בחרטה פי' דבחרטה דהשתא עושין פתח. א"כ מה נ"מ בכל הנהו דתנן בפר"א דאשמועינן דפותחין בכל הנהו. דל"ל כלל לזה דכיון שבא לישאל ע"כ הוא מתחרט עכשיו וכמש"ל בשם הר"ן והרא"ש וא"כ נפתח בחרטה כנ"ל. ולזה ביאר הרמב"ם דכל הנהו משניות איירי שרוצים לקיים שבועתו ורק ב"ד נו"נ עמו להתיר לו. וא"כ קשה ל"ל להם להכניס א"ע לזה. ודוחק לומר משום דר"נ דהמקיים כאלו הקריב קרבן. דמ"מ עדיף טפי לקיים וכדאיתא בירושלמי דר"י הוה שרי והוי מקיים ע"ש. ולזה ביאר הדבר שכ"ז איירי בדבר מצוה שמוטל על ב"ד לחפש דרכים להתיר לו נדרו ושבועתו. וא"ל של"ל לבקש פתחים. יאמרו לו שמוטל עליו להתחרט ולהתיר נדרו מפני הדבר מצוה שיש בזה. דנראה מלשון הרמב"ם דאיירי בגוונא שאינו מתנחם אם לא בהרבות עליו דברים ופתחים כנ"ל. ואף לדעת הפוסקים דס"ל דבעי חרטה דמעיקרא. היינו דווקא לטעמייהו דסגי בחרטה לחוד בלי פתח. אבל אם עושה מן החרטה פתח נראה ברור דאף בחרטה דהשתא עושה ממנה פתח וכמש"ל מהירושלמי ואולם איני כדאי לחדש ענין שלא מצאתי מפורש בפוסקים. וע' בתו' רי"ד ר"פ ארבעה נדרים מה שביאר באורך ענין דפותחין בחרטה לשיטת רש"י שם. ולדעת הב"י שהזכרנו גם דעת הרמב"ם כן ע"ש דברים נכונים. ורק שמבואר משם שאין זה דעת הרמב"ם. כי הוא ביאר ענין פותחין בחרטה כשבא לפנינו ואומר שהוא מתחרט מעכשיו ופותחין לו שיתחרט למפרע ע"ש. והרמב"ם ביאר כשבא לקיים שבועתו. והיינו כמש"ל שאם הוא מתחרט מעכשיו ורוצה להתיר אין לנו לבקש פתחים הרבה ואקצר: