שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עא · מה
ועוד נראה בזה דהנה הר"ן והרא"ש הקשו שם דהא משה נדר ליתרו שלא יצא ממדין בשביל צפורה. וא"כ מה מועיל פתח דמתו האנשים. ותירצו דעיקר הנדר היה בשביל דתן ואבירם ע"ש. והוא דוחק עצום כמובן. ובשו"ת הרמב"ן סי' רנ"ה כ' שהיו ב' נדרים. א' שלא יצא ממדין בשביל צפורה וא' בשביל שלא ירד למצרים. ולזה הועיל הפתח. ולהראשון כיון דלא היתה כוונתו עצמית לנדר זה רק שלא יעזוב אותה. לזה מועיל חרטה דהשתא. ומחדש דין דכל נדר שאינו רק בדרך קנס. סגי בחרטה דהשתא. והוא דחוק לחדש שני נדרים שלא מצינו זה כלל. וגם תירוץ הר"ן דחוק כמובן. ומה שנראה בזה דבאמת לא נדר משה רק שלא יצא ממדין בשביל צפורה אשתו. ומ"מ וודאי היה מוציא את מצרים מן הכלל שהרי ראוי לילך לשם לבקר את אחיו בנ"י. ורק בשביל יראתו מדתן ואבירם נדר לגמרי. והנה עתה בפתח דכי מתו האנשים הותר לרדת למצרים. ועדיין לא היה מותר לילך אח"כ עם ישראל למדבר בצאתם ממצרים. אך הא קיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ ממילא הותר בכל. אבל הרמב"ן כתב והובא בר"ן דף כ"ז דדווקא בניתר ע"י פתח אבל בחרטה לא הותר כולו ע"ש. וא"כ א"ש דלהכי לא אפשר לומר שהותר למרע"ה ע"י חרטה דמעיקרא בשביל הנולד דא"כ לא הותר לו כל הנדר. ולזה שפיר מוכיח דפותחין בנולד. ואף דהרי"ו כ' הובא בב"י סי' רכ"ט דבנדר ע"ד חבירו ל"א הותר מקצתו הותר כולו. היינו דווקא כשכל הנדר תלוי בדעת חבירו. ועוד נראה דהכא הסכים יתרו להתרת הנדר. וגם דלטעם הירושלמי משום כל היוצא מפיו יעשה בהא דהותר מקצתו נראה דאין חילוק והרי"ו לא כתב רק לאידך טעמא משום דאדעתא דהכי לא נדר. וע' ישועו"י בה' נדרים בתשובת בנו זצ"ל. ובאמת קשה אכתי דהא שפיר איכא למשרי בתנאי נולד שנצטוה מפי הקב"ה ושיגאלו ישראל על ידו ויקבלו התורה. וצ"ל דדייק מלישנא דקרא כי מתו וגו' דמשמע דרק בשביל זה הותר נדרו. ובשו"ת הרמב"ן סי' רנ"ה כ' דלנדר שלא יצא ממדין לא הו"ל חרטה דמעיקרא בשביל שנצטוה לילך למצרים דלא נתחרט לומר שלא היה נושא את צפורה ע"ש. ותמיהני דוודאי לא היה נושאה. כדי לקיים מצות הקב"ה ולגאול ישראל וכדמצינו אח"כ שפירש ממנה מעצמו כדאיתא בשבת פ"ז בשביל הנבואה. ובאמת צ"ע בזה דהא הוי אנוס ע"פ הדיבור דלא גרע מעיכבו נהר בדף כ"ז דהוי נדרי אונסין וכן בנזיר י"א ע"ב ע"ש בתו'. וצ"ל משום דלא בשמים היא. אך ז"א דהא היה זה קודם מ"ת. וגם הא ע"פ נביא מוחזק משנין לפעמים כדאיתא ביבמות צ' גבי אליהו בהר הכרמל. ובמד"ר באמת איתא שהקב"ה א"ל שיאמר ליתרו שבעל השבועה התיר לו שבועתו ואקצר בזה. והעיקר נראה דעיקר ילפותא דר"א הוא מדכתיב קרא שא"ל הקב"ה למשה כי מתו וגו' וודאי אתא לאורויי דבכה"ג שרינן נדרא. וכה"ג מצינו בכמה דוכתי שמדקדק מיתורא דקרא: