אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ע · לט

לח

אבל לענ"ד יש מקום להחמיר בזה מצד שאומרים קצת שזוכרים בפירוש שנעשה ת"כ בפו"מ בשעת הכתב. ורוב הפוסקים ס"ל דת"כ הוי כשבועה. וא"כ אף אם נתפוס שלא אמר בפירוש הלשון המבואר בכתב מ"מ בוודאי נתן הת"כ לקיים כל הנאמר בכתב. א"כ חלה עליו השבועה דלא גרע מאומר הריני כזה ונזיר עובר לפניו או אהא לחוד ודומיהם. דקיי"ל ריש נזיר שהוא נזיר. והא אף אם לא היה נכתב הכתב כלל רק היה נותן ת"כ לקיים כפי הכתב שיכתוב הרב אח"כ. היה ג"כ חל כענין כל שבועה דלהבא. וכבר ביארו המהרי"ט וש"פ דליכא בשבועה משום אסמכתא. אלא דעדיין צ"ע דהא לאסור על אחרים א"א בשבועה רק בקונם. וכן מבואר בלשון הכתב. ות"כ לא הוי רק כשבועה וכריתת ברית. וא"כ אין זה שייך רק לקבל על עצמו ולא לאסור על אחרים פיו וידו. אבל הא כתב הרמב"ם דגם בשבועה צריך ליזהר כשאסר על חבירו ופסקו המחבר בסי' רל"ו ס"ג וע"ש באחרונים. ובט"ז ביאר שם דהוי כיד לשיטת הפוסקים דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר הוי יד. וכן עלה על דעתי בתחילה. אך יש לפקפק בזה דלא שייך זה בתנאי וכ"ש בת"כ ואקצר. וע"ש סי' רל"ו בהגר"א. ועוד נראה דהא כבר כתבו האחרונים דבשבועה בכתב אף שלא כתב בעצמו רק חתם ע"ז. עכ"פ צריך אמתלא לדבריו אם אומר שלא נשבע בפו"מ וא"כ הכא מאי אמתלא יש כאן. וגם דהא קיי"ל בסי' רל"ב סי"ב והוא מתוספתא דטהרות דאם אחר שעבר על שבועתו אמר תנאי היה בלבי אינו נאמן ע"ש. וה"נ אינו נאמן עתה לומר שלא אמר כן בפירוש אחר שכבר עבר ע"ז. וגם כבר פקפק הרשד"ם סי' פ' בגוף האמתלא ע"ש. וגם שאין כאן אמתלא מבוררת לזה. ויותר נראים הדברים שנעשה כן בפו"מ או שקרא הכתב לכל הפחות וכמ"ש בכגון זה בחתם סופר סי' רכ"ז:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה