אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סט · לד

לג

ומתרץ הירושלמי כינן קיימין בברי לו שאכל ונשבע שלא אכל [כצ"ל] באומר אין זו שבועה [כצ"ל] תמן באומר אין בו שבועה [כצ"ל וכ"ה הגירסא באמת לעיל בדר' בא] ברם הכא ביודע בה ששבועה היא אלא שטועה בדבר אחר. פי' שמחלק הירושלמי כמו שחלקנו למעלה בין מי שיודע שהיא שבועה רק שסבור שמותר לישבע לשקר. דזה לא הוי אנוס רק שוגג לפי שאין שגגתו בגוף השבועה כמש"ל. ובין כשהוא שוגג בגוף השבועה די"ל דבכה"ג אין בה תורת שבועה כלל. וכגון במושבע מפי אחרים כמש"ל דאז הוי שפיר אנוס בשבועה. ולזה מוקי הירושלמי דשבועת ביטוי לשעבר משכחת לה באומר מותר לישבע לשקר לשעבר. ויותר נראה לגרוס להיפוך בהא דר' בא. אין זה שבועה. וכ"ה הגירסא לקמן פ"ד הל"ב [ושם הגירסא אין שבועה זו. וצ"ל אין זו שבועה]. והיינו כמ"ש דבכה"ג סבור שאינה שבועה. והכא גרסינן אין בו שבועה. פי' דס"ל בכה"ג אין איסור שבועה. ועוי"ל שלא לשנות הגירסא. והכוונה לא באומר אין זו שבועה כמו התם. דהתם פטור. אבל הכא איירי ביודע שהיא שבועה וכו' והכל כנ"ל. ועכ"פ מתבאר דאומר מותר שוגג הוא והיינו כפי' התו' בשבת ס"ט ע"ב. ורק שציירו התו' שם בידע לה בעשה. משום דס"ל דהוי אנוס. אבל לדעת שאר פוסקים שהזכרנו א"ש בפשיטות באומר מותר ע"ש ברמב"ן ורשב"א ור"ן. והא דבש"ס דילן מוקי לה בדף כ"ו ביודע ששבועה אסורה. כבר יישבו הרמב"ן והרא"ה כמש"ל. ועוד נראה דלרב חסדא דאמר במכות ט' דאומר מותר אנוס. אף דלשאר איסורים הוא לאו דווקא כמש"ל. מ"מ לענין שבועה נראה דלדידיה וודאי מיקרי אנוס ג"כ. וא"כ י"ל דר"נ דאמר הכי בשבועות כ"ו מוקי לה אליבא דכ"ע אף לר"ח וכן רב שם בדף ל"א ע"ב. וע' שבת ס"ח ע"ב דלפירש"י שם מבואר דלא ס"ל לרב אומר מותר אנוס הוא. אך התוס' חולקים שם ובמק"א כתבתי בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה