אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סה · יז

טז

ומה שצוה הרב להעמיד במקוה ארגז עם עפר וטיט שירדו המים מן הצינור על הארגז ומשם לתוך המקוה. נראה טעמו כדי שיהא להמים המשכה על עפר כדקיי"ל בסי' ר"א סמ"ו. והנה חשב לתקן וקילקל הרבה דהא הארגז הוי כלי. והמים שיורדים דרך הכלי הו"ל שאובים דאי אפשר שלא יחטטו המים בהמשך הזמן חלל בתוך העפר והו"ל בית קיבול וכדקיי"ל בסי' ר"א ס"ח. וכבר החמיר בזה הרבה בנו"ב מ"ת סי' קל"ט ואף בדיעבד. וא"ל שכיון שביטלו העפר שם להכלי ולהמקוה בטלה מתורת כלי. דז"א דרק בנותן עפר ע"ג קרקע שייך לומר שבטלו שם והוי כקרקע כדאיתא באהלות פט"ו ובסוכה דף ד'. אבל בכלי לא שמענו שיבטל. ומשנה מפורשת היא בכלים פ"כ שכלי לא בטלה לקרקע עד שיקבענה ויבנו עליה ע"ש ועמש"ל ס' ס"ד בזה. ולזה צריך להסיר הארגז משם. ואף שנעשה נקב בשולי הארגז מ"מ אין כדאי להשהותו שם מכמה טעמים וגם כי יש מקום לחוש שהעפר שבטלו שם יהא סתימה להנקב. וע' יו"ד סי' ר"א ס"ז. וכן מפורש בפ"ד דמקואות מ"ג שאם נכבש עפר בבית קיבול ונתבטל שם בטל קיבולו וע' ב"י סי' ר"א מ"ש בזה בשם הרמב"ן וספר יראים. וא"כ ה"ה הכא כיון שנכבש עפר בתוך הנקב ונתבטל שוב הו"ל כלי קיבול כיון דחזינן שעפר מתבטל לכלי ואקצר. וענו"ב מ"ת סי' קמ"ב:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה