שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סה · יב
עכ"פ שמענו שכל עיקר הוכחת הש"ס בזבחים דאויר כלי ככלי הוא רק במי חטאת שצריך שלא יופסק מחיותו עד שירד לשולי הכלי. אבל גבי מקוה שא"צ מים חיים. בזה שפיר לא שייך לומר אויר מקוה כמקוה משום דאסור לטבול באויר וכפירש"י בחגיגה י"ט שלא אמרה תורה שיעשו מקוה באויר וכמש"ל. וא"כ עיקר הוויית המקוה הוא בעת שיורד לשולי המקוה וקרקעה. ושפיר הוי הווייתו בטהרה. ואף שאיני כדי לחלוק על הח"ס. בכ"ז לענ"ד הדברים ברורים מכל הני טעמי שכתבנו ורק לשיטת הרמב"ם והראב"ד דס"ל דא"צ הויה בטהרה רק לזב דבעי מים חיים. לדידהו שפיר יש לדמות דין מקוה לדין מי חטאת לענין אויר ואקצר כי גם בזה יש מקום לחלק: