אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סג

סימן סב

להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל

מ"ש מעכ"ת שיש דיעות הסוברים דלא בעי ריסוק בשלג. וממילא ה"ה בברייתו מן המים. הנה גם אנכי הבאתי זה בקונטרסי. ורק בארתי שהעיקר כמ"ש המג"א סי' קס"ב דבברייתו מן המים הכל מודים דבעי ריסוק. ומינה לא אזוז. כי מהיכן נלמוד להתיר טבילה שלא במים. דהא מים כתיב בתורה וכמוש"ש שכ"כ הנ"ב סי' נ"ז ג"כ:

וכת"ר הביא בשם עצי אלמוגים שהוכיח מזבחים כ"ב דל"צ ריסוק מדלא פריך הש"ס היכי דמי אי דריסקן וכו'. הנה ספר הנ"ל אינו ת"י. אבל דקדוקו לענ"ד לק"מ דהש"ס מקשה על תחילת דברי ר"ל דקאמר כל המשלים ופריך אפי' בעינייהו. פירוש כל המקוה מהם ג"כ כשרה. ולמה לו להקשות מריסוק שזה יקשה רק מסיפא דדברי ר"ל דקאמר אבל לא לרביעית. וכעין קושיית הש"ס שם מטיט הנרוק. וגם מ"ש כת"ר בשמו דבכיור טובא במים כתיבי. תמוה דגם במקוה כתיבי טובא במים. וע' חולין פ"ד ובקונטריסי הראשון בענין זה. וגם כבר הקשה כת"ר בעצמו דהא מפורש בש"ס דלכיור משלים. ואף שזה י"ל משום דבכיור בעי שיעור לד' כהנים. וכ"כ בקרן אורה שם. אך בלא"ה העיקר כמ"ש דלא מוכח מהתם מידי:

ומ"ש כת"ר לתמוה על המג"א שכתב בסי' קס"ב בדעת הב"י דבעי ריסוק. ודעת הב"י נראה להיפוך. ורצה כת"ר לעשות ט"ס. הנה אם באנו לעשות ט"ס נראה פשוט שצ"ל במג"א. וליישב קושיית הב"י צ"ל וכו'. והיינו משום שתירוץ הב"י לחלק בין טבילה למיעוט דחוק כמ"ש התי"ט הובא במג"א שם. וכן פשטות הפוסקים גבי ידים משמע שפוסקים כת"ק דרשב"ג אף שהב"י בסי' קס"ב לא כ"כ. ובאמת נראה שהמג"א כ"כ בדעת הב"י מפני שסתם בש"ע ולא ביאר שברייתו מן המים אין חוצץ. משמע להמג"א דהדר ביה ממ"ש בב"י בזה. ואף דבסי' ק"ס כתב לחלק בין טבילה לנטילה. מ"מ הכא כתב עיקר דעתו בזה. וכמו שסיים שכן יש להורות. וכן מ"ש בי"ד סי' ר"א בשלג סתם. כתבו האחרונים שכוונתו בריסוק ע' ברכי יוסף שם וכ"נ דעת המג"א בסי' קס"ב אף דבסי' ק"ס לא כ"כ. וידוע דרך מפרשי הפוסקים שמעמיסים לפעמים כוונה רחוקה כדי שיסכימו הדברים להלכה. וכ"כ המפרשים בכ"מ על הרמ"א בהגהותיו על השו"ע וכן בסמ"ע על השו"ע שעשו כן בפירוש דברי הש"ע:

ומה שהקשה כת"ר דהא בשלג להשלים כ"ע מודו שא"צ ריסוק. וא"כ ה"ה בברייתו מן המים. ולזה בנ"ד שהעלוקה אינה רק להשלים שפיר עלתה טבילה. ז"א לענ"ד דהא טיט הנרוק קיי"ל שאף שמשלים בכ"ז אין מטבילים בו כמ"ש התוס' בסוכה י"ט ע"ב ממשנה ספ"ב דמקואות. ואף דאיתא במשנה שם שאם המים צפים על הטיט מטבילים בו. כבר כתב הרע"ב שם הטעם מפני שהמים מקדימין. ודבריו ברורים דכיון דקיי"ל שאין מטבילין בו. מה לי אם הטיט בצד המים מה לי תחת המים. וממילא דה"ה שלג וכל הנהו דתני בחדא מחתא רפ"ז דמקואות עם טיט הנרוק אף שמשלימין אין מטבילין בהם וה"ה בברייתו מן המים. ולזה בנ"ד בעלוקה אנו צריכים לסברא דהמים מקדימין. ומ"ש המהרש"א בסוכה י"ט דלרש"י קשה ל"ל נקיט הש"ס שלג ולהתו' ניחא אין כוונתו משום דבשלג מטבילין. דמאי שנא מטיט הנרוק. אבל כוונתו דלרש"י שעיקר הוכחת הש"ס שם הוא ממשנה דרפ"ז דמקואות דקתני שמשלימין ע"ש ברש"י קשה דלינקוט שלג דקתני במשנה שם ברישא קודם טיט הנרוק. אבל להתוס' שם שהוכחת הש"ס הוא ממשנה דספ"ב דמקואות א"ש דנקיט טיט הנרוק. משום דשם איירי רק בטיט אבל לדינא וודאי דה"ה לשלג שאין מטבילין. ובזה א"ש ג"כ דקדוק החת"ס חי"ד סי' ר' ושאר מפרשים למה נקיט הש"ס בזבחים כ"ב טיט ולא שלג ואינך. ולפמ"ש א"ש משום שדין טיט נזכר בתחילה בספ"ב דמקואות. ושלג ואינך נזכרים ברפ"ז דמקואות. וכ"כ הנוב"י מ"ת חא"ח סי' נ"ז בדברי בן המחבר דכל הנהו שמשלימים אין טובלים בהם ע"ש. וכעת הביאו לפני ספר חדש שמו חוקר לדעת וראיתי שכתב שטובלים בהם. אבל לא כתב שום טעם וראיה. והעיקר שאין טובלים בהם:

ובגוף קושיית המהרש"א הנ"ל למה לא נקיט הש"ס בסוכה שלג. נראה לתרץ דלכאורה צריך להבין הא דמייתי בסוכה ראיה מטיט הנרוק לסוכה. דהא שיעורין הל"מ ובהל"מ אין דנין מה מצינו וג"ש וקו"ח וגם אין מדמין בהלכות זל"ז. וכבר תמה בירושלמי פ"ז דברכות ע"ז האיך למד סוכה מטיט הנרוק והנה התו' הקשו בסוכה שם על רש"י שפירש דבאויר פחות מג' אין ישנים תחתיו. דהא בכל סוכה יש אויר בסכך דהא בעינן שיהיו כוכבי חמה נראים. וא"כ איך ישנים. ולא תרצו מאומה:

והנראה בישוב כ"ז עפמש"ל דבאמת מדינא אין שום מקום לצרף טיט הנרוק לטבילה דהא מים כתיב בתורה. ובשלמא שלג ואינך י"ל משום שבאים ממים וסופן להיות מים כמש"ל. אבל בטיט מאי איכא למימר. ורק חז"ל הוכיחו מהא שטובלים במ' סאה בכל מימות שבעולם אף שאין לך מים שלא יהו בהם חול וחלקי עפר. בכ"ז מצטרף. ומוכח שהעפר מצטרף כל זמן שמעורב עם המים כיון שדרכו בכך. ולזה שיערו חז"ל שכל זמן שפרה שוחה ושותה ממנו שם מים עליו ושפיר מצטרף. ובכ"ז אין טובלים בטיט הנרוק לבד דשם מים הוי עליו רק כשיש בו מים ג"כ. אבל כשאין שם מים כלל אזי שם טיט עליו. ובכל מים אם היו ניכרים חלקי העפר שבהם לבדם. לא היו טובלים בהם אף שפרה שוחה ושותה. והנה בסוכה באמת אויר היה לו לפסול כיון שאין שם סכך. ומ"ש התוס' דבכ"מ פחות מג' הוי כלבוד. לענ"ד נראה דבזה לא מצינו כלל דין לבוד. דנהי דהוי כלבוד אבל היכן מצינו שיהא כמכוסה בסכך כשר. וגם דהא האויר הו"ל כבר עשוי. ויש מקום לפסול משום תולמ"ה. אבל הטעם הוא כיון שמצינו שסוכה א"א בלא אויר דהא בעי שיראו כוכבי חמה. וא"כ מוכח דהאויר שפיר מצטרף. וממילא כיון שאין שיעור להאויר אמרינן דכשר עד ג"ט שזה מצינו מקום חשוב בשאר דוכתי. וגם דהא מצינו שרוחב האדם הוא אמה. וכתבו התוס' ביומא ל"א דהיינו כשהוא לבוש. נמצא דערום הוי פחות משהו מאמה. וא"כ בג"ט יכול לשכב רוב גוף האדם כמובן. ולזה אסור באויר ג"ט דהו"ל מקום חשוב בפ"ע. ולזה מייתי שפיר הש"ס ראיה מטיט הנרוק שעיקר הטעם שמצטרף הוא ג"כ מצד שא"א למים בלא עפר כמש"ל. ומ"מ אין טובלין בו בפ"ע. וא"כ ה"ה הכא שעיקר לימוד צירוף האויר הוא מצד שאין לך סוכה בלי אויר. ג"כ אין ישינים תחתיו. ומיושב בזה דלא מייתי שלג ואינך דלא דמו כלל לאויר. כיון שטעמם הוא מצד שהם תולדות המים. ובסוכה שיש בה נקבים קטנים ישינים תחתיהם. מפני שהם בכלל סוכה שדינה שצריך שיהי בה אויר קצת. והנקבים עם הסכך נקראים ביחד סוכה. ובזה עדיפא מטיט הנרוק. ומיושב הכל בס"ד. וגם דהא עכ"פ רוב גופו תחת הסכך כיון שצלתה מרובה מחמתה. אבל לישן תחת האויר לבדו אסור. דבאויר פחות מג' משכחת שיהא רוב גופו באדם כחוש. וכן אם נצרף לזה הנקבים שבסכך. יהי רוב גופו תחת אויר:

ומ"ש כת"ר לבאר שעלוקה ברייתה מן המים. ואף אם היא מן הרקק ג"כ סגי. לדעתי קשה להעמיד ע"ז כל זמן שלא מצינו בדברי חז"ל שברייתה מן המים. ומידי ספק עכ"פ לא נפקא וכמ"ש בקונטריסי. ובפרט לפמש"ש שיותר יש מקום לומר שנבראת מן הטיט. ונראה דהא דנקיט בזבחים כ"ב יבחושין אדומים. הוא מפני דהנהו שאינם אדומים אין ברייתם מן המים וע' חולין ס"ז שלא נזכר שם אדומים. ואפשר ביין אינם אדומים וע' נדה כ"א במשנה שם. ועכ"פ בנ"ד הוי ספק. וספק זה גרע דהוי חסרון ידיעה. ומי שהוא בקי יברר זה לנו:

ומ"ש כת"ר על מ"ש דהעלוקה עוקצת ומעברת המים ולהכי לא מהני סברא דהמים מקדימים. וכתב כת"ר דא"כ הוי מקום עמוק והו"ל בית הסתרים ובזה תלינן לקולא כדקיי"ל בסי' קצ"ח סכ"ו. והנה לבד שהלכה זו עמומה וע"ש בהגר"א שנשאר בצ"ע. הנה בנ"ד אין זה ביה"ס כלל. וכי כל מקום שנגלד עור האדם מאיזה נשיכה וכדומה נקרא ביה"ס. וכן מוכח מהא דחץ התחוב בסוף מקואות ובש"ע סי' קצ"ח סי"א ע"ש ובאחרונים ומ"ש שהקרנים של העלוקה הם משהו בעלמא. הנה לא מצינו חילוק בחציצה בין רב למעט. וגם הקרנים נראים לעין. וא"צ לזכוכית מגדלת כמ"ש כת"ר ולפמ"ש במכתבי הקודם אופן יניקתה מן הדם אין כאן מקום עמוק כלל:

ומ"ש כת"ר שיש כאן ספק שמא נדבקה אחר טבילה. וכיון דהוי רק מיעוט המקפיד דהוי דרבנן כבר הכריעו השבו"י סי' ס"ט והזכרון יוסף דספיקו לקולא. הנה ספרים הנ"ל אינם ת"י רק הסד"ט סי' קצ"א הביאו וחלק עליו. וכן הובא בפ"ת שם ס"ק ט"ז. אבל נראה שם שהם מדברים בספק אם הדבר החוצץ הוא במקום שצריך ראוי לביאת מים או לא. ולזה כתבו להקל דס"ל סד"ר לקולא אף באתחזק. אבל בנ"ד שיש דבר חוצץ לפנינו והוי תרתי לריעותא חזקת טומאה וחציצה לפנינו. וודאי לא עלתה טבילה אף במיעוט כדאיתא בחולין דף י' וכדקיי"ל בפוסקים סי' קצ"ח וז"ב. ולבד זה כבר כתבתי שיותר קרוב שנדבקה קודם הטבילה. כיון שהספיקה לינק עד שפך דם. כי בלי ספק תיכף אחר הטבילה יצאה האשה מן המים. וקודם הטבילה שהתה קצת כדי שתראה חבירתה שעומדת כראוי לטבילה:

ומ"ש כת"ר דשלש ספיקות מהני אף בחזקת איסור. כבר כתבתי דהכא דאיכא תרתי לריעותא גרע טפי ולא מהני אף כמה ספיקות כמ"ש התוס' ריש נדה וחולין. והכא גרע ממקוה שחסרה. דשם יש למקוה חזקת שלימה דהוי חזקת הגוף. והכא לא שייך לומר כ"כ חזקה על האשה שלא נדבקה בה העלוקה. וע' שב שמעתתא שמעתא ג' באורך בענין זה וגם דהעיקר שאין כאן ג' ספיקות וכמ"ש דבריית המים בעי ריסוק. והכא אין מים מקדימין שהעלוקה העבירה המים. ולזה לענ"ד קשה להקל אף בשמשה. דקולא דשמשה הוי רק היכא דהוי רק חומרא בעלמא. אבל לא היכי שיש להחמיר מדינא. זולת זה מצא פלפול מעכ"ת חן בעיני כי דבריו נכוחים בשכל ישר רק מטרדותי לא אוכל לפלפל בהם כעת:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה