שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סא · כה
עכ"פ לפ"ז יש מקום לישב קושיית הט"ז הנ"ל דמה שהקדימו המים למקום שהדביק אינו מועיל לזה שנעשה תוך ביה"ס אינו ראוי לביאת מים. דהא אפשר אף שמקודם לא שחתה כ"כ ולא הדביקה כ"כ בית הסתרים שלה. בכ"ז אפשר שלא נכנסו המים לכל ביה"ס ורק שהיה ראוי לביאת מים. והמים קדמו רק להתחלת מקום הביה"ס ולא לתוך ביה"ס. וכמו בקרצה שפתותי' שאף אם לא קרצה רק החזיקה שפתותי' בדיבוק בינוני כדקיי"ל בסי' קצ"ח סל"ח. בכ"ז אין המים נכנסים לתוך פיה. ומ"מ עלתה לה טבילה לפי שראוי לבוא. וא"כ אח"כ כששחתה ביותר או שקרצה שפתותיה ביותר בעת טבילתה הרי אינו ראוי לביאת מים. ומה מועיל מה שהקדימו המים בשפתים עצמם או בהתחלת דיבוק ביה"ס שלה. וע' נו"ב מ"ת חי"ד סי' קל"ה ד"ה ומה שהמציא שדעת השואל שביה"ס אין נכנס שם מים יעו"ש. וזה נראה ברור בישוב קושיית הט"ז הנ"ל בס"ד. שוב ראיתי בסד"ט סי' קצ"ח סקכ"ג שהביא בשם שו"ת זכרון יוסף סי' י"ד שהקשה קושייתינו הנ"ל. דהא ביה"ס הוי מיעוט הגוף ותירץ תירוצינו השני דביאת מים שאני. והסד"ט חולק עליו וס"ל דבאמת ביה"ס אינו מעכב מה"ת רק כשמצטרף לרוב הגוף כתירוצי הראשון. ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים הללו ויש לי לפלפל בדבריהם ולישב קושיית הסד"ט על תירוץ הנ"ל אך אכ"מ באשר אינו נוגע לענינינו: