שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סא · כב
אכן כ"ז בארנו לענין חציצה גמורה. אבל אם נוגע אדם באדם או בכלי הנטבלים מבואר פ"ח דמקואות וברמב"ם וש"ע סי' קצ"ח סכ"ח שאם קדמו מי מקוה עלתה להם טבילה אף אם אחזו בהם בחוזק ובכח. וע' סדרי טהרה שם ס"ק נ"ז וס"ק ס"א שאם קדמו מי מקוה כשר אף אם החזיקו בהם בכח גדול ודיבוק חזק ע"ש. וא"כ בנ"ד אף שהעלוקה אוחזת באדם בחוזק. בכ"ז הרי המים קדמו לה ושפיר אינה חוצצת. והנה הט"ז הקשה בסי' קצ"ח ס"ק ל"ח למה בשחתה או זקפתה יותר מדאי לא עלתה טבילה הא המים מקדמין. ותירץ בנה"כ דמ"מ ע"י הקמטים לא יהיו המים שבתוך הקמטים מחוברים למקוה כלל. אבל התם המים שברגליה מחוברים למקוה שהרי רגליה נוגעות בקרקעית המקוה עכ"ד. נראה כוונתו שכיון שמהדקת הקמטים זה לזה. ה"ז מפסיק בין המקוה לתוך הקמטים. ותיתי לי שכוונתי לקושיית הט"ז ותירוץ הנה"כ מדעתא דנפשאי. אבל לפמש"ל דאף בדיבוק חזק ג"כ שרי כשהמים מקדימין. א"כ לא הוי הפסק כלל מה שדיבקה הקמטים בזקיפתה או שחייתה. והדרא קושיית הט"ז לדוכתא. וכמעט שחילוק הש"ך אין לו מובן. והעיקר כמ"ש הט"ז שהחשש הוא שתדביק הקמטים קודם שהקדימו המים: