שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סא · כא
וכן נראה בתוספתא פ"ו דמקואות הובאה בר"ש פ"ט מ"ז טבעת נתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט היון וחביריו כאלו לא טבלה. לגין שהוא מלא מים טמאים (גי' הר"ש שאובין) ונתון על פיו טיט טופח אם היו מים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה טיט היון וחביריו כאלו לא טבל. והובא להלכה ברמב"ם פ"ג מה"מ ה"כ. הרי מבואר שבדבר החוצץ לא מהני מה שמים טופחים. ואף דשם איירי לענין השקה וכדתנן בפ"ט מ"ב שאין מטבילים אותם ע"ש בר"ש ורע"ב. מ"מ הכל טעם אחד הוא מפני שנדבק וחוצץ. וכן מפורש במשנה שם פ"ט מ"ב ששאר כל הטיט מטבילין בו כשהוא לח. משא"כ בגץ יוני וחביריו. וכתב שם התוי"ט דהיינו כשהוא לח כשיעור המבואר בספ"ב. ושם מבואר הטעם שמטבילים במים וטיט מפני שהמים מקדמים. הרי מבואר דבדברים החוצצים לא מהני סברא דמים מקדמים. וכ"כ הב"י סי' קצ"ח בדעת הרמב"ם והסמ"ג דטיט היון וחביריו אף לחים חוצצים. ותמה שם על הטור שכתב דדווקא יבשים ע"ש ואכמ"ל בזה. ועכ"פ נתברר דבדבר החוצץ אין שייך לומר שהמים מקדמין. והראב"ד כתב בפ"ג מה"מ דהמים שוקעים בטיט והוי טיט שאינו עבה. נראה דעתו דטיט עבה חוצץ ואין מטבילין. ובבעלי הנפש הביא בעצמו מהא דמטה דטיט עבה אין חוצץ בכלים. וצ"ל דהכא לענין השקה בעי שלא יהא טיט עבה. ולזה כתב זה גבי לגין ולא גבי טבעת הקודם לו. ויש להאריך בזה ואכ"מ: