שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ס · יט
ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאיתא בע"ז ל"ט ע"א דטינא דבב נהרא לא מרבי דג טמא. משמע שדג טמא נברא מן הטיט. אך ז"א דהא באמת דג טמא פרה ורבה כדאיתא בע"ז מ' ע"א ובכורות ד'. ואינו נברא מחדש בכל עת. ורק הכוונה שהדגים אין להם מזון בטיט הנהר ההוא ואין להם במה ליגדל ולרבות שם. ואף דמסקינן בעירובין כ"ז סע"ב שדגים אינם גידולי קרקע. ופירש"י שם שאין ניזונים מן הקרקע ממש. מ"מ י"ל שהדגים טמאים אינם סובלים את קרקע הנהר ההוא. וגם י"ל דבעירובין איירי בדגים טהורים. אבל דגים טמאים ששוכנים בתחתית המים כמש"ל ניזונים מן הקרקע ג"כ. וברש"י סוכה י"ח ע"א משמע דאיירי בשקצים ורמשים שהם כעין דג טמא ונבראים באמת מן הטיט ע"ש. וכ"נ דאלת"ה מאי קאמר שם דהאידנא דשפכי להתם נהר גמדא ונהר איתן אסירא. ופירש"י שהם מגדלים שקצים ויורדים לאותו נהר. משמע שכיון שכבר נבראו בנהר אחר. שפיר מתקיימים בנהר זה. אך י"ל שבאמת אין מתקיימים. ובכ"ז יש לחוש שנתערבו בו בעת צידת הדגים הטהורים גם הטמאים שירדו מאותן הנהרות בשעת מעשה. ופשטות לשון הש"ס ופירש"י משמע דמגדל הטיט שקצים עכ"פ. א"כ ה"ה עלוקה. ולפמ"ש בטעם טיט הנרוק צ"ע למה אין מטבילין בטיט הנרוק המעורב עם מים קצת ע' תוס' סוכה י"ט ע"ב. דמי נתן גבול למים כמה יהו עכורים. וצ"ל דכיון שכבר יש שם טיט עליו ולא שם מים עכורים. שוב אין טובלים בו. ולזה השיעור הוא שתשתה פרה ממנו כדאיתא בזבחים כ"ב שאז שם מים עליו. ואכמ"ל בזה. ועפ"ז י"ל דעלוקה נבראה מן הרקק. וכ"נ בע"ז י"ב ע"ב דת"ר לא ישתה בלילה מנהרות ומאגמים שמא יבלע עלוקה. ולא הזכיר מעין. והיינו משום דמעין הוא מים צלולים ביותר ורחוק שימצא בו עלוקה. ובח"מ סי' תכ"ז כתב מן הבארות ומן האגמים. ולא ידעתי למה שינה מלשון הש"ס. והרמב"ם פי"א מה' רוצח וברמ"א בי"ד סי' קט"ז ס"ה כתבו הלשון מן הנהרות וכדאיתא בש"ס. וכן הוגד לי שעלוקה נמצאת ע"פ רוב באגמים: