שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נט · יז
ואפשר לומר שזה תלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש ביומא ל"ב דהנה איתא בפסחים ק"ט במים במי מקוה. ופירש"י שם ובחגיגה י"א מדכתיב בפתח קאי על מים ידועים וממעט שאובין. והקשו התוס' בחגיגה דזה ממעיט ממעין ובור ותירוצם דחוק. ובעירובין ד'. פירש"י דאתי לאורויי דל"צ מים חיים. וקשה דא"כ ל"ל לכתוב במים בבעל קרי דכבר למדה בתו"כ פ' מצורע דרק גבי זב בעי מים חיים. וגם מה לימוד הוא זה. דהא י"ל דגלי קרא בזה וה"ה בכל מקום דכתיב מים בעי מים חיים. והעיקר נלע"ד כפירש"י דפסחים. וקאי על קרא דמעין ובור דיליף שם בתו"כ דמרבה כל מימות יעו"ש וממעט שאובין. ומצאתי שכ"כ הרמ"ל בהתורה והמצוה פ' מצורע ע"ש. והנה בפ' אחרי כתיב ורחץ בשרו במים במקום קדוש. ופליגי רבי וראב"ש ביומא ל"ב אי קאי על קידוש או על טבילה. והנה אי קאי על קידוש. א"כ נדרוש במים ג"כ במים הידועים וקאי על קרא דמעין ובור. ומבואר שכשר לקידוש כל מימות. ואינימא דקאי על טבילה. א"כ כיון דבקידוש כתיב מים לחוד בפ' תשא. י"ל דבעי מים חיים. ואף דבפ' פקודי כתיב במים. זה י"ל דקאי על המים שנזכרו שם קודם שנתנו בכיור. אבל בפ' אחרי לא נזכרו כלל מי כיור. ויש להאריך בזה וגם לבאר דעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מה' עבודת יה"כ דקאי האי קרא על טבילה ואח"כ בפ"ג כתבו על שניהם דבעו קידוש וטבילה במקום קדוש. ונראה דבעי קרא לקידוש במקום קדוש דהו"א כיון דקידושים דכה"ג ביה"כ קילי טפי שאינו מחלל עבודה כמ"ש הרמב"ם שם ובפ"ה מה' ב"מ. הו"א דקילי ג"כ דסגי שיקדש בחוץ. לזה בעי קרא. ולראב"ש דיליף לה מהיקישא לקידוש ביומא שם. י"ל דכיון דיליף שם קידוש מקו"ח ע"ש. א"כ פשוט דבעי קידוש כמו קידוש כל הכהנים דבעי שיהא בפנים כדאיתא בזבחים כ' ע"ב. וקשה דלפ"ז ניליף ג"כ שיחלל עבודה בכה"ג מקו"ח. אך ז"א דזה נלמד מקרא בזבחים י"ט ע"ב שאינו מעכב ע"ש. ובאשר אכ"מ אקצר: