שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נט · יד
ובגוף קושיית התוס' בסוטה שהקשו דהא מי כיור כשירים ממי מקוה. ומי מקוה כשירים בשינוי מראה. לענ"ד צ"ע. וכן פירש"י שפירש שם דיליף כלי חרס ממים שבסוטה ג"כ צ"ע טובא. דהא כיון דדרשינן מבכלי חרס דהיינו ככלי חרס הכתוב במצורע. א"כ בעי ממש ככלי חרס שבמצורע. ובמצורע שפיר דרשינן מה מים שלא נשתנו דשם בעינן מים חיים. וא"כ ממילא ילפינן ממצורע לסוטה דבעי כלי חרס שלא נשתנה. ולא הבנתי למה לרש"י לפרש דילפינן ממים שבסוטה. וקושיית התוס' נראה ג"כ שיסודה רק על זה שהלימוד הוא ממים של סוטה יעו"ש בלשונם להדיא. וזה צ"ע לענ"ד דהא זה נלמד ממים חיים שבמצורע כנ"ל. ולפ"ז מוכרח דעת הרמב"ם דהא דנתאכמו הוי פסול דאורייתא. ואקצר. וגוף דברי התו' צע"ק דמנ"ל דבמים חיים פוסל שינוי מראה. וצ"ל דמפרשי כרש"י דנשתנה מחמת דבר אחר דנתאכמו באור. ומפורש בפ"ח דפרה מי"א דנשתנה מחמת דבר אחר לא הוי מים חיים. ולפ"ז צ"ל דגם להרמב"ם איירי שנתאכמו מחמת האור. ומ"ש שנראה בלוי מרוב ימים. היינו משום דס"ל דלאו דווקא מחמת האור רק מאיזה דבר שהוא הוי שינוי כיון דלא הוי מחמת עצמו. וע' ברכי יוסף סי' ק"ס באורך בענין זה. ויש לפלפל הרבה בענין זה. אך אין הפנאי מסכים וגם כי אכ"מ: