אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נט · א

סימן נט

והנה מצד שברייתו מן המים נראה פשוט דלא מהני והוי חציצה דלא עדיפא מכפור ושלג שבוודאי נעשה מן המים. ובכ"ז קיי"ל דבעינן שירסק עד שיהיו למים כמ"ש הש"ך בסי' ר"א ס"ק ע"א ובשו"ע א"ח סי' ק"ס סי"ב וע"ש במג"א ס"ק ט"ז. ובזה מיושב קושיית הב"י סי' ר"א והתוי"ט פ"ו דמקואות מ"ז ובפ"ב דידים מ"ב למה חוצץ דבר שברייתו מן המים. הא כשר כולו לעשות ממנו מקוה. ולפמ"ש א"ש דאינו כשר רק כשריסקו ונעשה מים. וכ"כ בהג"ה בא"ח סי' ק"ס ס"י דבדבר שברייתו מן המים טובלין דווקא אם ריסקן דלא עדיף משלג ושוב ראיתי במג"א סי' קס"ב סקי"ז שכתב ג"כ בישוב קושיא הנ"ל כמש"ל. וכ"נ מפירש"י בזבחים כ"ב שפירש אהא דמטבילין בעינו של דג שנימוק שומן העין של דג בחורו ע"ש. משמע דדווקא כשנימוק: ונראה דאף רבינו שמריה דס"ל שטובלין בשלג כמות שהוא במרדכי ס"פ במה טומנין וכמ"ש בש"ע סי' ר"א. ס"ל דהיינו דווקא שלג שעכ"פ הוא לח וספוגי והאוחז בו מתלחלח. וגם מחום הגוף א"א שלא יפשר במשהו סביבות הגוף. אבל בריית המים כמו עלוקה שנכנסת בעומק קצת לגוף האדם. ודאי שחוצצת. דבעינן טבילה בדבר נוזלי ולא בגוש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה