שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נו · יג
ולפי שיטת הפוסקים הנ"ל שהוכיחו מהא דרואה בשפופרת דבעובי שפופרת לא שייך הא דא"א לפה"ק בל"ד: נראה להוכיח דאף בעובי אצבע אפשר בלא דם. דהנה הרשב"א בחידושיו בנדה דף כ"א ע"ב כתב שאם תחבה אצבע לפנים והוציאה דם מן המקור טמאה דבשר האצבע הוי מין במינו ואינו חוצץ. וכ"כ האשכול בהלכות נדה סימן מ'. והאשכול בעצמו מביא שם ג"כ מדבעי ר' ירמיה מר"ז הרואה בשפופרת מהו. להוכיח שיש חילוק בין חתיכה גדולה לקטנה לענין פתיחת הקבר ע"ש. והרי מבואר בדבריהם שהאצבע מגיע למקום שהשפופרת מגיע. ולשון הרשב"א משמע להדיא שהאצבע מגיע למקור. ודלא כהח"ס סי' קע"ט שהחליט שהאצבע אינו מגיע למקור. וממילא מוכח דס"ל להאשכול ולהרשב"א דבעובי אצבע שפיר אפשר בלא דם. וכן מפורש להדיא במשנה חולין ע"א ע"א שהחיה הושיטה ידה לפנים ונגעה בעובר דהוי טומאה בלועה אם לא שסופו לצאת ע"ש בסוגיא. הרי מפורש שיכולה להגיע ידה לפנים תוך המקור. ובזה מיושב מה שהקשינו לדעת הפוסקים הנ"ל למה לא פירש הש"ס שיעור עובי השפופרת. אבל לפמ"ש י"ל שידוע שעכ"פ אינו עב יותר מאצבע או האבר. וכן מוכח מדלא חיישינן לביאת כל אדם שמא יגיע למקור ויצא דם דכיון שלדעתם אפשר להגיע באצבע למקור וכמש"ל. וכן בדיקת האשה הוא ג"כ באצבע: