אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נד

סימן נג

בע"ה מ"ח תרל"ב

ברמ"א יו"ד סי' ק"ח ס"א הביא דיעה שאין חשש באפיית פת איסור והיתר יחד וכגון חמץ עם מצה. ומקורו מהמרדכי בחולין ס"פ גה"נ סי' תרס"ו שכתב בשם אבי העזרי להוכיח דריחא לאו מילתא לענין שמותר לאפות חמץ ומצה ביחד מהא דמנחות דף צ"ד דאיתא שם דלה"פ נאפה שתים שתים דכתיב ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן ת"ל אותם ולא שתי הלחם. ומדלא פריך ואימא למעוטי לחמי תודה אלמא דלחמי תודה נאפות ביחד. ושם היה חמץ ומצה. וגם לא מצינו תנא או אמורא דלישתמיט ולאשמועינן דבעינן ב' תנורים עכ"ד המרדכי. וקשה לי טובא דמ"מ תיקשי דנימא שממעט לחמי תודה. ועו"ק דאף אם לא ממעט לחמי תודה ונאפות ביחד. מ"מ מאן לימא לן שכל הארבעים חלות נאפות ביחד. דילמא כל מין שבתודה שיש בו עשר חלות נאפה לבדו. ועוד דדילמא כיון דלא מימעטו לחמי תודה. יש להם דין אחד עם לה"פ שנאפה שתים שתים. משא"כ שתי הלחם נאפה אחת אחת כדאיתא התם. אך זה י"ל דהא קיי"ל במנחות ע"ו שאם עשה ארבע חלות לתודה יצא. וא"כ אם נאפות שתים שתים מוכח שאפו מצה וחמץ ביחד. ועו"ק דבאמת כיון דממעט מאותם דדווקא לה"פ נאפה שתים שתים. ממילא מימעטו כל מיני מנחות שאינן נאפות שתים. ודנקיט הש"ס שם שתי הלחם. היינו משום דמרבה שם מקרא דיהיה ששתי הלחם נילושות אחת אחת כמו לה"פ והו"א שהוקש ג"כ ללה"פ לענין שנאפה שתים שתים. לזה קאמר דאימעיט מאותם. אבל לחמי תודה לא סליק אדעתא כלל להשוות:

ועוד נראה פשוט דשתי הלחם בלאו קרא הו"א שיאפו שתיהן בתנור אחד. לזה ממעט שיאפו כ"א לבדה. ולפ"ז ה"ה בלחמי תודה נימא כן שיאפו א' א'. וגם קשה דמיהיה נרבה גם לחמי תודה שילושו א' א'. ולא מצינו בש"ס דין זה. ובפרט דהא חזינן במנחות ע' ע"ב דיליף הש"ס שם מתביאו דכתיב בשתי הלחם להקיש לזה לחמי תודה. ודריש תהיינה ג"כ ללחמי תודה. א"כ משמע דדמי לשתי הלחם. והנראה בזה עיקר דרק שתי הלחם ולה"פ שנאפו בפנים והם ק"ק חילקה תורה בסדר לישתם ואפייתם. ואף דלישתם היתה בחול. מ"מ כבר היו קדושים בכלי כידוע. אבל לחמי תודה שנאפו בחול וכדאיתא בפסחים דף ל"ח ע"ב שנאפו למכור בשוק ע"ש. לזה אין סברא לומר דקאי ע"ז קראי בדיני לישה ואפיה. כיון שבעת לישה ואפיה אין עליהם עדיין קדושה כלל. ויש להאריך בזה ואכ"מ ועכ"פ ראיית אבי העזרי מהכא שנאפו חמץ ומצה ביחד צ"ע טובא לענ"ד:

והנה לענין הא דמנחות שהזכרנו באמת צ"ע איך דין שארי מנחות אם ג"כ צריך לאפות אחת אחת דמימעטו מאותם או לא. ופשטות הסוגיא נראה שדינם כמו שתי הלחם דמרבינן מיהיה ללישה וממעט מאותם לאפיה. וא"ל דממעטינן שיאפום כולם ביחד ולא שתים שתים. ז"א דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן שנאפות אחת אחת. ועוד דדומיא דשתי הלחם דשם ע"כ צ"ל דנאפות א' א' כיון דליכא אלא שתים. וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מה' מעה"ק ה"ג לענין מעשה החביתים שנעשה אחת אחת. ולא הראה הכ"מ מקור לדין זה. ונראה הטעם כמש"ל דכולהו מנחות מרבינן מיהיה וממעטינן מאותם. ובמל"מ שם נדחק מאוד במקור הדין וגם נשאר בקושיא מנ"ל דנאפות אחת אחת. ולפמ"ש א"ש בס"ד. והביא שם שבשיירי כנה"ג דיבר בזה ואין ת"י ס' כנה"ג על או"ח ולא השיירי. ולפלא שלא העיר המל"מ בדין שארי מנחות ולחמי תודה לענין זה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה