שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נא
בע"ז מ"ד ע"ב שאל פרוקלוס את ר"ג שהיה רוחץ במרחץ אפרודיטי הא כתיב ולא ידבק וגו'. א"ל אין משיבין במרחץ וכשיצא א"ל אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים מרחץ נעשה נוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי נעשה נוי למרחץ. דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעכו"ם שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת על הביב וכו'. ופירש"י דאין אומרים היא תשובה אחרת. ולכאורה קשה דהול"ל דבר אחר כמו בתר הכי גבי אם נותנין לך ממון וכו'. ומצאתי בחי' הריטב"א שהרגיש בזה ומתרץ משום ששני התשובות הם בענין אחד. והוא דוחק כמובן. ולולא פירש"י יש לפרש שתשובה אחת היא דלפי שבנו מקודם המרחץ ואח"כ הביאו לשם את האפרודיטי. ממילא מוכח שאפרודיטי נעשה נוי למרחץ. וזהו לשון אומרים. שבעת שעשו שם האפרודיטי. ע"כ שעשאוה לנוי למרחץ. כי בעת שעשו המרחץ עוד לא היתה האפרודיטי שם. אכן בסוגיא שם משמע כפירש"י דאמרינן שם ארחב"י אר"א תשובה גנובה השיבו ואני אומר אינה גנובה. ומפרש אביי דגנובה מהכא שאמר שאינו בא בגבולה. ובאמת אף אם בא בגבולה שרי כיון שאינו מחזיק טובה על הנאתו. ואני אומר שאינה גנובה דר"ג שלא בטובה כטובת אחרים דמי. ורבה בר עולא אמר מהכא דאמר אין אומרים מרחץ נעשה נוי לאפרודיטי. ובאמת אף אם נעשה נוי שרי דהא האומר בית זה לע"ז שרי. ואני אומר אינה גנובה דנהי דלא מיתסר נוי מיהא איכא. ופירש"י כיון שהרחיצה נוי לעכו"ם אסור ליפות עכו"ם. הרי משמע להדיא ששתי תשובות הן וכפירש"י. והדרא קושיא למה לא קאמר דבר אחר הכא:
והנה רש"י פירש שבאה בגבולי שגוזלת הרבים שהמרחץ נעשה לרבים. וקשה דהא חזינן שהאיסור הוא משום נוי כדאמר לבסוף דהא המרחץ בעצמו אינו נאסר כדאיתא בסוגיא וא"כ מה תועלת בסברא שגוזלת הרבים. מ"מ אסור ליפות את עכו"ם. ונראה לישב דהנה התו' כתבו בד"ה וכי נעשה דמדרבנן אסור ליהנות מהמרחץ משום נוי והאיסור הוא ההנאה ע"ש. ובדף מ"ח ע"ב תנן שאסור לעבור תחת ע"ז ואם גוזלת הרבים מותר. ופירש"י דהך טומאה הוא רק מדרבנן. והיכא שגוזלת הרבים לא גזרו רבנן. ובריטב"א בחידושיו שם כתב שהרמב"ן מפרש הטעם משום איסור הנאה. ומ"מ שרי בגוזלת הרבים דהוי רק דרבנן ע"ש. וע' תו"ח שם ובפוסקים בי"ד סי' קמ"ב בזה. וא"כ הכא נמי כיון שגוזלת הרבים לא גזרו רבנן. אכן לפירש"י שהאיסור משום יפוי ע"ז קשה דיפוי ע"ז נראה וודאי שאסור מן התורה. דהוי כמו מכבד ומרבץ ומלביש ומנעיל שעובר בל"ת כדאיתא בסנהדרין ס' ע"ב. והנראה בדעת רש"י דהנה תנן בדף מ"ז ע"ב הכניס עכו"ם לבית והוציאה ה"ז מותר משמע דבשעה שהעכו"ם בתוכה אסור הבית. וקשה למה הכא מותר משום שאפרודיטי נעשה נוי למרחץ. הא מ"מ אסור הבית. וכבר הרגיש בזה בחי' הריטב"א וכתב שאפרודיטי לא עמדה בגוף בית המרחץ רק המרחץ היה בחצר. והע"ז בחדר אחר. וכפירש"י ד"ה אפרודיטי שהמרחץ עומד בחצירה. והוא דוחק גדול. וגם דפשטות המשנה משמע שהיתה בתוך המרחץ עצמו כדקתני שעומדת על הביב וכו'. ובמשנה דף ט"ז ע"א משמע שהיה מקום מיוחד שהע"ז עומדת שם דקתני התם הגיע לכיפה שע"ז עומדת שם. וזה קאי על בנין מרחצאות ע"ש. וצ"ל שזה היה בתוך המרחץ וכדמשמע הכא. ועו"ק דהא פירש"י בדף ט"ז ע"א שדרכם היה להעמיד ע"ז בבתי מרחצאות. וא"כ היה בנין המרחץ מתחילה על דעת להעמיד שם ע"ז. והו"ל כבונה לכתחילה לשם ע"ז ושפיר אסור. ומאי קאמר שהיא באה בגבולי. ועוק"ל מה מדמה הש"ס זה לאומר בית זה לע"ז. דהא הכא בונה מתחילה ע"ד להעמיד שם ע"ז:
והנראה דבאמת יש בזה שני טעמים לאסור. משום נהנה מע"ז. ומשום נוי לע"ז. והנה נהנה מע"ז לא שייך כ"כ דהא מע"ז עצמה אינו נהנה. ומה שאסור ליכנס לבית שהכניסו בו ע"ז כדתנן בדף מ"ז ע"ב. הוא רק דרבנן ע"ש בתוס' ד"ה ה"ג העמיד ובחי' הריטב"א שם. ואף דפירש"י שם שהעמידה לפי שעה. הכוונה שלא הקצה לבית לכך. וה"נ המרחץ עשוי לרחוץ בו. ורק מנהגם להעמיד שם ע"ז. ולא שייך לומר שהבנין נבנה בשביל זה. ונראה דהכא במרחץ אפרודיטי היתה הע"ז עומדת בעצם המרחץ וכדקתני עומדת ע"פ הביב. ובכל מרחצאות היתה עומדת בכיפה מיוחדת כדתנן בדף ט"ז. ולזה קרי לה באה בגבולו. לפי שכאן שינו מהמנהג. ולזה נקראת גוזלת הרבים לפי שהרבים יש להם זכות לרחוץ במרחץ ובאיסור דרבנן לא גזרו במקום גזל הרבים כפירש"י בדף מ"ח ע"ב וכמש"ל. ולזה הותר ליכנס להמרחץ בעוד שהע"ז בה. ולא מיקרי נהנה. וזוהי תשובת ר"ג הראשונה שבאה בגבולו. ומה שפירש"י שהמרחץ עומד בחצירה. נראה שהוקשה לו על שקוראה של אפרודיטי. משמע שמשמשת לו וטפילה לו. ובאמת אפרודיטי טפל למרחץ כדקתני במשנה שנעשה נוי למרחץ. ולזה פירש"י שהיה חצר מיוחד עבורה. ובחצר ההוא נבנה המרחץ. ונראה שגם זולת המרחץ עמדה הע"ז הזאת בחצר ההוא באיזה בית או בחצר. אך במרחץ העמידו ג"כ את הצלם הזה. ובפי' המשנה להרמב"ם ביאר שהיתה העבודה לכוכב נוגה. וידוע שהיו להם כמה היכלות לכוכבים שונים:
אכן עדיין נשאר חשש נוי ע"ז. ולזה השיב עוד שבאמת אין המרחץ נוי לאפרודיטי רק אפרודיטי נוי לע"ז. כי מרחץ אינו דבר של נוי. רק אדרבא המה חשבו לפאר את המרחץ בע"ז שלהם. ומיושב שפיר פירש"י שבאמת הם שתי תשובות נפרדות. תשובה ראשונה לענין שלא יהא נהנה מע"ז. ותשובה השנית לענין נוי ע"ז. ולזה לא אמר על השנית לשון דבר אחר לפי ששתי התשובות דרושות לו לבאר סיבת ההיתר. אולם תשובה האחרונה שעומדת על הביב ואינו נוהג בה מנהג אלהות היא תשובה כוללת על הכל כיון שאינה ע"ז כלל. ולזה אמר דבר אחר לפי שתשובה זו אינה צריכה לתשובות הראשונות. ועפ"ז מיושב ג"כ קושיית התוס' ד"ה וכי נעשה שהקשו על פירש"י שפירש סיבת האיסור שמיפה הע"ז. דהא פרוקלוס שאלו מקרא דלא ידבק והיינו מאיסור הנאה. ואיך שייך שישיב לו תשובה על איסור יפוי. ולפמ"ש א"ש דבאמת השיב לו על איסור הנאה תשובה הראשונה. רק כדי שלא ישוב לשאול אותו על איסור נוי. הקדים לו תשובה השנית ג"כ:
ועוד נראה דהא ע"כ איירי הכא שלא היה מרחץ אחר בלא ע"ז. שאם היה מרחץ אחר. לא היה ר"ג רוחץ בו. וכדאיתא בדף מ"ח ע"ב שאף אם גוזלת הרבים מ"מ אם יש לו דרך אחרת אסור לעבור תחת הע"ז ע"ש. ור"ג הי' אסטניס ולא הי' לו באפשרות שלא לרחוץ וכדאיתא בברכות ט"ז ע"ב. וא"כ הוי לא אפשר ולא מכוין דוודאי לא היה מכוין ליפות ע"ז. וא"כ וודאי שרי בכל גוונא אף אם המרחץ הוא נוי וכדאיתא בפסחים כ"ה ע"ב. ואף לפמ"ש הריטב"א בדף מ"ח דאי איכא דרך אחר מיקרי נהנה לכתחילה. מ"מ הכא דליכא מרחץ אחר. וודאי דשרי. ובדף י"ב ע"א גבי ישב לו קוץ דאסור אם נראה כמשתחוה משום מראית העין. הכא אינו נראה כמיפה הע"ז כלל שהרי ידוע לכל שבא לשם לרחוץ ולא לכבדה. משא"כ התם שאין היכר כלל:
והנה לשיטת רש"י שהטעם משום יפוי ע"ז. י"ל דרק הנאה הבאה לאדם בע"כ אמרי' בפסחי' דשרי בלא אפשר ולא מכוין ואף באפשר ולא מכוין שרינן שם. והיינו דלא מיקריא הנאה כלל כיון שאינו רוצה בה. אבל יפוי ע"ז י"ל דאסור אף בכה"ג. דמ"מ הוא מיפה ע"ז. ובאמת למאי דאמרינן בסוגיא דשלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי. כי הוא כבוד להם שר"ג נהנה מהם. הרי הוא מהנה אותם בזה. והוא כעין הא דקיי"ל לענין קדושין דבאדם חשוב אף אם הוא מקבל מהאשה הוי כנותן לה. א"כ עי"ז הרי הוא מהנה להם. אבל זה נכנס בגדר הנאה שבאה בע"כ ואינה הנאה וכנ"ל. ונראה דבאמת יפוי שעושה בע"כ אינו יפוי כלל. כי כל כבוד הוא רק הנעשה ברצון בעליו ולא הנעשה בע"כ של המכבד. אבל הנאה היא הנאה עכ"פ. וא"כ נהי דההנאה שבאה לר"ג היא בע"כ ואינה הנאה. אבל ההנאה שמקבלת הע"ז מהנאת ר"ג אינה בע"כ. כי הם מכונים לזה ורוצים בה. וא"כ עיקר הקושיא מנוי אינה רק מצד שהע"ז וכומרים שלה מקבלים את זה שר"ג רוחץ במרחץ הע"ז וגורם לה נוי וכבוד והנאה ורוצים בזה וכדאמרינן דהוי כבטובת אחרים. וא"כ הכל ממקור אחד מצד ההנאה. ולזה כתבו התוס' שאף לסברא דנוי. האיסור הוא מצד ההנאה ע"ש וכמש"ל. ועוד נראה לחדש דבע"ז אסור אף היכא דבאה בע"כ ולא מכוין משום דכתיב בה ולא ידבק מאומה וכמ"ש הפוסקים ג"כ להחמיר בה בשאר דברים בריח ובמשהו משום דמאומה כתיב. וה"ה הכא. ומיושב קושיית הראשונים בחי' הריטב"א בע"ז י"ג ומ"ח ויש להאריך בזה. והשתא א"ש דבשאלת פרוקלוס מקרא דולא ידבק נכללה גם הסברא דנוי. וכמש"ל שיסודה מצד דכתיב בע"ז מאומה ואסור אף בלא מכוין. ולזה השיב לו ר"ג שתי התשובות וכמש"ל. ויש להאריך ומקוצר הפנאי ההכרח לקצר: