שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מז
ע"ד מה שהקשה על שיטת הר"ן בפג"ה דפירש בפנינו מן הקבוע אמרינן מה"ת דמרובא פריש ורק מדרבנן הוי כקבוע. דא"כ למה תניא בתוספתא דטהרות הובאה בר"ש שם פ"ה מ"ב ט' שרצים וצפרדע אחד ופירש אחד מהם לרה"ר ספיקו טהור. ניזיל בתר רובא כדקתני שם בנמצא. והביא שהקשה כן הרעק"א בשו"ת החדשות סי' ק"ח ונשאר בצ"ע ואפשר לומר שהר"ן מפרש הכוונה שפירש ע"י אדם. ובלקח מן הקבוע כ"ע מודו דהוי כמחצה על מחצה. וכן מסתבר דהא איירי בשרצים מתים וכדפירש"י בכתובות ט"ו דחי אינו מטמא. וא"כ ע"כ פירש ע"י אחר. ואף דאפשר שפירש ע"י עכבר או חתול וכדומה דהוי כנמצא כמבואר בפ"ק דפסחים ובר"ן פג"ה שם. אך הר"ן י"ל דמפרש דפירש ע"י אדם. ופירש מפרש דקאי על האדם הנוגע שהוא פירש אחד מהם לרה"ר ושם נגע בו. ופירש הוא מבנין הכבד פעל יוצא:
ובאמת פירש לפנינו ע"כ מיירי שבעת שפירש עדיין ניכר האיסור כי אם אינו ניכר שוב לא הוי קבוע מדאורייתא לכ"ע. והכא אם ניכר בעת שפירש מה הוא שרץ או צפרדע. א"כ אין כאן ספק. וע"כ צ"ל שלקח אדם מן הקבוע בלילה וכדומה באופן שלא ראה בעצמו מה הוא נוטל. ונטלו ע"י פשוטי כלי עץ וכדומה והוציאו לר"ה ושם נגע בו. וקמ"ל רבותא דאף שאם נגע בו בעודו ברה"י היה טמא. מ"מ עכשיו שהוציאו לר"ה ושם נגע הרי הוא טהור. וגם קמ"ל שהוציא לרה"י טמא ואין הרשות משנה. ולא נימא דכיון דקבוע חידוש. אין לך בו אלא חידושו ורק במקומו יש לו דין קבוע ולא במקום אחר:
ועיקר נראה בקושיא זו דבאמת ידוע דעת רוב הפוסקים דקבוע מיקרי רק היכא שניכר האיסור. אבל אם אין ניכר האיסור לא הוי קבוע רק מדרבנן. והנה בכל קבוע אף שאחד מהם זז קצת ממקומו. מ"מ ודאי לא בטלה קביעותו בשביל זה כיון שעכ"פ ניכר האיסור במקומו. והנה בתשעה שרצים וצפרדע אחד בודאי ניכר איזהו שרץ וכמש"ל. דאלת"ה לא הוי קבוע מן התורה כנ"ל. ואף שפרש"י בכתובות ט"ו דאיירי בצב שהוא דומה לצפרדע. נראה פשוט שהוא דומה קצת עד שאפשר לטעות. אבל ודאי שאחר ההסתכלות ניכר היטיב. ובבינת אדם שער הקבוע סי' ג' הבין בדעת רש"י שאינו ניכר כלל. וז"א לענ"ד וכנ"ל. וא"כ הכא כשפירש אחד מהם לר"ה ודאי אם היו מסתכלים בו היטב היו יודעים מה הוא. שרץ או צפרדע. ורק אחר שנגעו בו שם לא הספיקו לראותו עד שנאבד וא"כ לא יצא מכלל קבוע כיון שניכר האיסור. ושפיר מודה הר"ן דהוי קבוע מה"ת בכה"ג. ואף דבקדושין דף ע"ג איתא דהיכא דאזיל לגבה הוי כפירש. היינו משום שלא נשאר שם בקביעות והוי כנייד ולא מיקרי קבוע כלל. אבל כשנקבע במקומו שפיר הוי קבוע. וע' נזיר י"ב גבי אשה הדרא לניחותא. ויש להאריך בסברא זו. ועכ"פ מיושבת שפיר קושיית הרעק"א על הר"ן מתוספתא הנ"ל. ובט' חנויות אין שום היכר בעצם הבשר אם הוא מכשרה או טריפה. ורק החנויות ידועות באיזה מהן מוכרים בשר כשר ובאיזו טריפה. ולזה כשפירש בשר מהחנות לחוץ תיכף בצאתו מהחנות אין שום היכר עליו מאיזה מקום נלקח ואין ניכר האיסור. ושוב לא הוי קבוע מה"ת. ואמרינן דמרובא פריש: