שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · כב
ובגוף דברי התו' הנ"ל שכתבו דלרבנן דמתניתין ס"ל ג"כ דתערובות מרצה קשה דא"כ לרבנן דברייתא נמי נימא דלא יקרבו הוא רק מדרבנן. ומנ"ל להש"ס בזבחים ע"ז דס"ל לרבנן דאינו מרצה מה"ת. ונראה הטעם דבברייתא בזבחים ע"ז איתא דברובע ונרבע לכ"ע לא יקרבו ובבע"מ פליגי ר"א ורבנן. משמע דלא יקרבו דרבנן הוי דומיא דלא יקרבו דרובע ונרבע דהוי מדאורייתא אף לר"א. ועוד דר"א קאמר שם הטעם שרואים אברי בע"מ כאלו הם עצים. ופריך הש"ס שם דהא טעם ר"א הוא משום דמרצה בתערובות מה"ת. ומשני דלדבריהם דרבנן קאמר דס"ל דאין מרצה בתערובות דמ"מ ליהוו כעצים. ואי נימא דלרבנן ג"כ מרצה בתערובות. א"כ למאן קאמר ר"א הא דלשם עצים. כיון דהוי רק חומרא מדרבנן. ומזה הוכיח הש"ס דלרבנן דברייתא ס"ל דאין מרצה מדאורייתא. ורק רבנן דמתניתין כתבו התו' דאפשר ס"ל כר"א דמרצה מה"ת: