שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מד · מד
ובאמת לשיטת הטור א"ח סי' שי"ח וש"פ הובאו בב"י שם דס"ל שאף אם נתבשל כל צרכו ג"כ יש בישול אם נצטנן מבישול הראשון. שפיר י"ל דבחולין ק"ח ע"ב שפיר קאי הא דלוקה על בישולו גם על בא מיורה גדולה. ואיירי שנצטנן. ולא נצטרך לומר דלצדדין קאמר רב כפירש"י שם. ואף להרמב"ם בפ"ט מה' שבת וש"פ דס"ל שאין בישול אחר בישול. בכ"ז הא מבואר מדבריו שם שאף שנתבשל כמאכל בן דרוסאי בכ"ז הגומר בישולו חייב משום מבשל ע"ש במפרשים. וכ"כ הב"י סי' שי"ח בדעתו. וא"כ המבשלו עד כמאכל ב"ד חייב והגומר בישולו ג"כ חייב. וא"כ בב"ח ג"כ שפיר י"ל שביורה הגדולה נתבשל כמאכל ב"ד ואח"כ גמר בישולו ובהא פליגי רב ולוי. ולא נצטרך לומר לצדדין קאמר. וזה וודאי אין לומר דבב"ח בעינן דווקא כל צרכו. ועל בישול כמאכל ב"ד פטור. דוודאי חייב כמו דחשיב מבשל גבי שבת. וכ"כ הפר"ח סי' פ"ז ס"ק ג' דמבשל כמאב"ד חייב בב"ח. והפמ"ג הקשה עליו בפתיחה לה' בב"ח דהא רש"י פירש שנתבשל כל צרכו. אבל הריטב"א פירש באמת שנתבשל כמב"ד וחולק על רש"י ע"ש. ובתוספתא פ"ג דמכות הלשון כדי שיהא נאכל מחמת בישולו. משמע שנאכל לכל אדם. וצ"ל להריטב"א דקאי שנאכל לשום אדם והיינו כמאב"ד. ולפ"ז י"ל דהפר"ח סובר כהריטב"א. ובאמת א"צ לזה. די"ל כמש"ל דמבשל כמאב"ד חייב והגומר בישולו ג"כ חייב וכמו גבי שבת כמש"ל: