שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מג · לח
סיומא דמילתא לנ"ד שאסור לנער בכף קדירה של בשר של נכרי מצד מ"ש הרמ"א סי' פ"ז שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי. ומגיס הוי מבשל. ורק אם יודע שיש להנכרי קדירה מיוחד לבשר לבד. אזי י"ל שלא בשלו בה חלב כלל ושרי. אכן אם הכף של חלב ב"י אזי אסור בכל גוונא מפני בישול הבלוע שבכף קודם שפולט וכמש"ל. או מצד שאינו פולט הכל כשאינו מעלה רתיחות כראוי. או מצד שנבלע הבשר בכל הכף ואינו פולט רק מחלק הנתחב לקדירה. ואם מצד ביטול איסור לכתחילה הכל כמו שנתבאר למעלה בס"ד. ונראה שבכף שאינה של חלב אפשר להתיר בשעה"ד לנער אף אם ידוע בבירור שמיוחד הקדרה לבשר. כי י"ל דאומדנא הוא אשר באכסניא יש קדירות מיוחדים לכל דבר בשביל הסדר ונקיות. ואף אם נתבשל בו חלב. אולי יש בזה כבר זמן רב וכבר בשלו בו דברים אחרים איזה פעמים ונקלש הטעם. ועוד ספיקות כמו שנתבאר. ובפרט כי אצלינו מבשלים ע"פ רוב בקדירות של מתכות. ובזה יש ג"כ הספק שמא כבר נתבטלה פליטתו בס' או עכשיו יש ס' וכמ"ש הח"ס ס"ס צ"ב דמה דמשערינן כנגד כולו הוא חומרא. ואף שכתבו האחרונים שכיון שטוחים בטוח לבן יש להם דין כלי חרס. בכ"ז יש מקילים בזה. וגם יש לדון שהנבלע בהמתכות שפיר נפלט רק הנבלע בהטיח לבן נשאר קצת כמו בכלי חרס. ושם הוי רק משהו בעלמא כי הטיח הוא דק מאוד והוי כמו כלי שמשתמש בשפע שנבלע בו משהו בעלמא וכמבואר בתוה"א שער ד' ובשו"ת הרשב"א סי' רכ"ב בזה. ולא באתי בזה להורות קולא למעשה לענין קדירות של מתכות כי אכ"מ. בכ"ז כתבתי זה לצרף להקל בנ"ד בגוונא שכתבנו דבלא"ה יש צדדים להקל וכמש"ל: