אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מג

סימן מב

לג

עכ"פ לכאורה לפ"ז הי' אפשר להתיר בנ"ד דהא אינו מתכוין לבטל רק לנער הקדירה. אבל ז"א דהא כבר כתב הרשב"א בתוה"א שער ד' בית ד' דרק במשתמש בשפע התירו לפי שא"א לבוא לידי איסור כלל. אבל בלא"ה אסור אף שאינו מתכוין לבטל דגזרינן שמא לא יהא שיעור ביטול יעו"ש שהביא כן בשם הראב"ד ג"כ וכ"כ בתשובה סי' רכ"ב ע"ש. ובזה מיושב בפשיטות קושיית השעה"מ פט"ו מהמ"א על הר"ן דהיינו דמשני הר"ן שם דהוי משהו והוי משתמש בשפע. וע"ז סמך המהר"מ מר"ב בתשובה סי' ק"צ דהוי משהו. וא"כ בנ"ד דלא הוי משתמש בשפע שיש לגזור שיתחב הכף לקדירה שלא יהא שם ששים נגדה. לזה וודאי אסור אף שאינו מתכוין. ולפמ"ש הנו"ב סי' כ"ו בחי"ד דלערב בידים אסור בלא"ה. א"כ גם בנ"ד אסור. אך הוכחתו שם היא מהא דאסור להשתמש בקדירה אם אינו משתמש בשפע אף שאין מכוין לבטל. ודבריו צ"ע דאדרבא מפורש ברשב"א שם דבכלי ליכא כלל דין ביטול איסור. מפני שאינו מכוין לבטל רק להשתמש בכלי. ולא אסרו להשתמש בכלי רק שמא ישתמש בה כשיהא ההיתר מועט ולא יהא בו כדי לבטל. הרי מפורש להיפוך בדברי הרשב"א והראב"ד. שוב מצאתי בנחלת צבי מהפ"ת סי' צ"ט שהרגיש בזה על הנו"ב ואף דיש לחלק דשם הגזירה על אותה הכלי שאם נתיר להשתמש בה. ישתמש אף אם לא יהא בהיתר ס'. משא"כ הכא הגזירה משום כלי אחר. בכ"ז אין נראה לחלק. דהכא נמי ינער אותה הקדירה עצמה בפעם אחר אף כשלא יהא בתבשיל ששים נגד הכף. וקצת נראה כן בתשובת הרשב"א סי' רכ"ב שכתב דין משתמש בשפע אף באיסור בעין ע"ש שהביא מהא דמגורה שפינה גבי תרומה. ואקצר:

לד

ועוד נראה דבנ"ד הוי פס"ר דניחא ליה. דהא אם לא יפלוט הכף החלב לתוך הקדירה ולא יתבטל בס'. א"כ כשיובלע הבשר בכף בשעה שמנער הקדירה. יתבשל החלב שבלוע בכף ביחד עם הבשר הבלוע בכף. והו"ל מבשל בב"ח ממש. וכעין זה כתב המרדכי ס"פ גיד הנשה. וע"כ צ"ל שתיכף פולט הכף לתוך הקדירה ומתבטל בס'. וכעין שכתב המרדכי שם דהוי מקושר עם מה שבקדירה. וא"כ ניחא ליה שיפלוט הכף את החלב כדי שיתבטל ולא יעבור על איסור בישול בב"ח:

לה

ובאמת נראה דבנ"ד יש חשש איסור בישול בב"ח גמור דהא קיי"ל בי"ד סי' צ"ד ס"ג שאם תחב כף חולבת לקדירה בשר אסור הכף אף אם יש ס'. והקשו האחרונים שם דהא הוגעל הכף ופלט החלב שבו לקדירה. ותירצו דבהגעלה בעינן שיעלו הרתיחות בקדירה. והכא לא דקדק בזה ואפשר לא עלו הרתיחות כראוי ולא פלט הכף כל הבלוע בו ונעשה הבלוע בו נבילה יעו"ש בב"י וט"ז ופמ"ג. וע' במשבצות ס"ס צ"ג מ"ש עוד בזה. וא"כ גם בנ"ד וודאי א"א שידקדק לנער דווקא בעת שעולים הרתיחות. וא"כ נשאר בלוע בכף וזה מתבשל עם טעם הבשר שנבלע בו והו"ל מבשל בב"ח. ובפרט לפמ"ש הפלתי בסי' צ"ד סק"ה שכל הבלוע בכף נעשה נבילה תיכף כשתוחבו בקדירה ע"ש. א"כ ה"ה הכא תיכף עובר על בישול בב"ח. אך דבריו שם צ"ע לענ"ד דהא תיכף כשמתחיל לבלוע פולט ג"כ ומתערב תיכף עם כל הקדירה ובטל בס' ולא שייך נעשה נבילה בזה. וכ"כ התוס' בחולין ק"ח ע"ב ד"ה שנפל לענין הגעלה שפולט תיכף ע"ש. ויש לישב דברי הפלתי דקאי לשיטת רש"י בתו' שם שמקודם בולע ואח"כ פולט. ועפמ"ג ר"ס צ"ב בזה. ועכ"פ בנ"ד וודאי שיש איסור בישול בב"ח מה שבלוע בכף כיון שאפשר שאין מעלה רתיחות כראוי להגעלה. ולשיטת הכרו"פ הנ"ל הוי וודאי בישול בב"ח מצד שמקודם בולע כנ"ל:

לו

ועפ'"ז יש לדחות מש"ל סימן מ' בשם הח"ס ס"ס צ"ב שיש להתיר לחתות תחת קדירה בשר של נכרי שמא יש ס' נגד הבלוע בקדירה. דהא בימיהם היו סתם קדירות של חרס ואינם יוצאים מידי דפים לעולם. וא"כ ע"כ נשאר מעט חלב בלוע בקדירה וחייב עליו משום בישול בב"ח. ואף שהבשר שבקדירה מקושר עם הבלוע בקדירה כמ"ש המרדכי ס"פ גה"נ. מ"מ היינו שהבלוע שנפלט מיקרי תיכף מעורב עם כל התבשיל ובטל בס'. אבל מעט החלב שא"א שיופלט מקדירה של חרס. הוא אינו מתבטל בתבשיל ועומד בפ"ע ויש בו משום בישול בב"ח. ודמי לנותן בשר בחלב ויש ס' נגד הבשר ובכ"ז חייב משום בישול בב"ח על הבשר שעומד בפ"ע. ואף שהרעק"א בתשו' סי' פ"ג כתב דלהרמב"ן ובה"ע אין זה בב"ח כיון שהבשר איננו נ"ט בחלב כי מתבטל בששים יע"ש. מ"מ הא כתב שם דהטור לא ס"ל הכי. וכ"כ בסימן פ"ז דשאר פוסקים לא ס"ל הכי. ובאמת לענ"ד יש לדחות ראיות הרעק"א מהרמב"ן דהר"ן כתב זה בשם הרמב"ן רק לענין נ"ט בר נ"ט שהטעם קלוש מצד עצמותו. אבל היכא שהטעם אינו קלוש רק שמתבטל בס'. זה נקרא שפיר דרך בשול שנו"ט זה בזה. ועוד דהא הטעם יוצא מקודם להסמוך לו ואח"כ מתפשט בכל התבשיל. ואף דלא אמרינן חנ"נ. היינו משום שסופו להתפשט בכל התבשיל בלי שום הפסק משהו וכמבואר בפוסקים. וע' ח"ס חי"ד סי' צ"ז מה שביאר לחלק בין חתיכה אחת להרבה חתיכות ואכמ"ל בזה. אבל עכ"פ בשעה שהקדירה בולעת קצת מטעם הבשר. אזי טעם החלב והבשר נותנים טעם זה בזה. ואף שהמקצת טעם החלב שנפלט מתפשט אח"כ בכל התבשיל ובטל בס'. מ"מ ברגע ראשונה יש כאן דרך בישול וחייב משום בישול בב"ח ויש להאריך בזה:

לז

עוד יש לדון בנ"ד לפמ"ש המג"א סי' תנ"א סקכ"ד והובא בפמ"ג בי"ד סי' צ"ד שהכף שנתחב מקצתו בולע בכולו ואינו פולט רק ממקצת התחוב. א"כ בנ"ד יש איסור בישול בב"ח על קצה הכף שחוץ לקדירה. שאף שהכף פולט ובטל בס'. אבל אינו פולט רק ממקצת התחוב. ומה שלמעלה מתבשל ע"י טעם הבשר שנבלע בו וכנ"ל. ויש להאריך בזה ג"כ אך מקוצר הפנאי ההכרח לקצר:

לח

סיומא דמילתא לנ"ד שאסור לנער בכף קדירה של בשר של נכרי מצד מ"ש הרמ"א סי' פ"ז שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי. ומגיס הוי מבשל. ורק אם יודע שיש להנכרי קדירה מיוחד לבשר לבד. אזי י"ל שלא בשלו בה חלב כלל ושרי. אכן אם הכף של חלב ב"י אזי אסור בכל גוונא מפני בישול הבלוע שבכף קודם שפולט וכמש"ל. או מצד שאינו פולט הכל כשאינו מעלה רתיחות כראוי. או מצד שנבלע הבשר בכל הכף ואינו פולט רק מחלק הנתחב לקדירה. ואם מצד ביטול איסור לכתחילה הכל כמו שנתבאר למעלה בס"ד. ונראה שבכף שאינה של חלב אפשר להתיר בשעה"ד לנער אף אם ידוע בבירור שמיוחד הקדרה לבשר. כי י"ל דאומדנא הוא אשר באכסניא יש קדירות מיוחדים לכל דבר בשביל הסדר ונקיות. ואף אם נתבשל בו חלב. אולי יש בזה כבר זמן רב וכבר בשלו בו דברים אחרים איזה פעמים ונקלש הטעם. ועוד ספיקות כמו שנתבאר. ובפרט כי אצלינו מבשלים ע"פ רוב בקדירות של מתכות. ובזה יש ג"כ הספק שמא כבר נתבטלה פליטתו בס' או עכשיו יש ס' וכמ"ש הח"ס ס"ס צ"ב דמה דמשערינן כנגד כולו הוא חומרא. ואף שכתבו האחרונים שכיון שטוחים בטוח לבן יש להם דין כלי חרס. בכ"ז יש מקילים בזה. וגם יש לדון שהנבלע בהמתכות שפיר נפלט רק הנבלע בהטיח לבן נשאר קצת כמו בכלי חרס. ושם הוי רק משהו בעלמא כי הטיח הוא דק מאוד והוי כמו כלי שמשתמש בשפע שנבלע בו משהו בעלמא וכמבואר בתוה"א שער ד' ובשו"ת הרשב"א סי' רכ"ב בזה. ולא באתי בזה להורות קולא למעשה לענין קדירות של מתכות כי אכ"מ. בכ"ז כתבתי זה לצרף להקל בנ"ד בגוונא שכתבנו דבלא"ה יש צדדים להקל וכמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה