אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מב · לא

ל

והנה בכ"ז יש עוד כמה מקומות שהקילו היכא שאינו מתכוין לבטל אף דהוי פס"ר. ועט"ז סי' פ"ד סק"ט לענין עשיית י"ש מקמח מתולע ועוד בכמה דוכתי. ונראה שכל הפוסקים הללו לא ס"ל כהר"ן והרא"ש לענין פס"ר דלא ניחא. רק ס"ל כהפוסקים החולקים עליהם וס"ל דאף בשאר איסורים מותר בפ"ר דלא ניחא. וע' בחיבורי ח"א סי' י"ח מ"ש בענין זה. ואף להסוברים כהר"ן והרא"ש דבשאר איסורים אסור בפס"ר דלא ניחא. י"ל דס"ל דהא דאין מבטלין איסור הוי מדרבנן. ובדרבנן ס"ל דשרי בפס"ר כמ"ש קצת פוסקים. ואף שהמג"א סי' שי"ד סק"ה האריך להוכיח דאף בדרבנן אסור פס"ר. מ"מ הרי כתב שם דלענין הוצאה בכרמלית י"ל דלכ"ע שרי באינו מתכוין להוציא אף דהוי פס"ר. משום דבלא כוונה לא שייך לגזור שמא יוציא לר"ה. ובעיקר הגזירה לא גזרו בכה"ג ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דבלא כוונה לא אסרו כלל לבטל איסור. דכיון דעיקר הטעם שמא ישהה ויאכלנו בעין וכמש"ל. וזה לא שייך באינו מתכוין. ואף דהוי פס"ר. ואין אסור רק או בפס"ר דניחא דהוי כמתכוין. או כשעושה מעין מלאכת שבת דאורייתא וכמ"ש הפוסקים דמשאצל"ג אף דהוי דרבנן מ"מ חמיר משאר דרבנן. ועוד נראה דבפס"ר דלא ניחא אף להפוסקים דס"ל דבשאר איסורים אסור: מ"מ בדרבנן מודו כ"ע דשרי דבכה"ג וודאי לא שייך למיגזר מידי. וע"ז היסוד נבנו כל הדינין שהוזכרו גבי ביטול כשאינו מתכוין. ורק להר"ן הוצרכנו ליישב למעלה באופן אחר כי הוא כתב זה בפ"ב דע"ז אף להראב"ד דס"ל דאסור לבטל מדאורייתא יע"ש. וס"ל בפי"ד דשבת דבשאר איסורים אסור אף פס"ר דלא ניחא וכן דעת הריב"ש סי' שצ"ד:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה