שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מב · ל
והא דביו"ד סי' פ"ד והוא מתה"ד סי' קע"א לענין חטים מתולעים שמותר לטחנם כבר כתב התה"ד שם והובא בש"ך סי' פ"ד סק"מ שאין זה מבטל איסור לכתחילה דספק הוא אם יתערב שם איסור. כי אפשר שיברחו התולעים מחמת נדנוד הריחיים. וגם אינו מכוין לבטל ע"ש. הרי שהקדים הסברא שאפשר שיברחו ולא הוי פס"ר כלל. והרעק"א בתשובה סי' ע"ז הרגיש ג"כ בזה וכתב שהתה"ד לא סמך על סברא דאינו מכוין לבד רק צירף עוד סברא לזה. ות"ל שכוונתי לדעתו הק'. אבל הוא לא ביאר שם הסברא מדוע הוצרך לטעם אחר כיון שדין זה מוסכם דבאינו מתכוין ליכא דין דאין מבטלין איסור אכן לפמ"ש א"ש שצריך עוד טעם דלא ליהוי פס"ר. ומ"ש בסי' פ"ד ס"ח בדבש שיש בו נמלים יחממנו שיותך הדבש ויסננו. ונתבאר שם בב"י וש"פ הטעם שאין כוונתו לבטל רק לתקן הדבש. כבר כתבו הפר"ח באו"ח סי' תמ"ז והרעק"א בתשובה סי' ע"ז והכרו"פ סי' פ"ד הכוונה שרצונו להתיך הדבש כדי שיוכל לסננו ולהפריד הנמלים מהדבש. ודבריו ברורים עפמש"ל מהר"ן דפ"ב דע"ז דכל היכא שמכוין להכשיר הכלי לא מיקרי מבטל איסור וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תצ"ה באורך ע"ש ובריב"ש סי' שמ"ט. וגם י"ל שמחמם הדבש רק שיותך ולא שתהא היד סולדת בו. וא"כ אין לחוש לפליטת הנמלים או שימחה אחת מהם. ואף אם יזדמן כן. בכ"ז לא הוי פס"ר כי להתיך הדבש א"צ לחימום גדול כ"כ. והא דבאו"ח סי' תנ"ג לענין טחינת חטים שיש בהם מצומחים. י"ל ג"כ כיון שיכול ליקח קמח אחר לפסח לא מיקרי פס"ר. וכעין הא דסוכה ל"ג דהיכא שיש לו הושענא אחריתא לא מיקרי מתקן מנא יעו"ש. ועשו"ת רעק"א סי' ע"ז מה שנתקשה בזה ויש להאריך בדבריו ואכמ"ל בזה. ועפר"ח סי' תנ"ג: