אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מב · כט

כח

ובישוב קושייתינו הראשונה נראה דהא כתב הר"ן בפ"ב דע"ז הסברא שמבטל איסור מיקרי רק כשרוצה לבטלו וליהנות ממנו. אבל בהגעלה עיקר חפצו להגעיל הכלי ולהכשירו והמים ילכו לאיבוד. נראה הסברא דלא משום שאין מתכוין נגעו בה. רק מצד דהיכא שכוונתו להפליט האיסור להכשיר הכלי אין זה בכלל מבטל כלל וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תצ"ה באורך ע"ש והרי זה דומה להא דקיי"ל בשבת קמ"ה שאם חולב או סוחט לאיבוד לא הוי מפרק. וע' ריב"ש סי' שצ"ד שביאר הסברא בזה. וכן בשכר ומים אינו מבטל היין כי אינו נ"ט בהם. רק הטעם כלה במים ובשכר כמ"ש הר"ן שם מתחילה. אך זה דוחק בלשון הר"ן שם כי מפורש כתב שם בתירוץ השני שהטעם מפני שאינו מכוין ולא מפני שכלה ע"ש. וכן בשו"ת מהר"מ מר"ב סי' ק"צ כתב להדיא הטעם שאינו מתכוין להפליט רק לבשל דשרי. וביאר דהיינו טעמא דהגעלה ע"ש. וגם דהא איכא דוכתי טובי שמקילין בשביל שאינו מתכוין לבטל אף דהוי פס"ר. ורק התירוץ על הגעלה א"ש. ונראה דס"ל להר"ן דבשכר ומים לא הוי פס"ר. דהא תיכף כשמכניס השכר והמים לכלי אין נפלט היין. רק כששוהה שם איזה עת. וא"כ בשעת הנתינה לא הוי פס"ר דהא יכול להוציאו מהכלי טרם שיפלוט היין. ואח"כ נפלט היין ומתבטל מצד שהוא שוא"ת שאינו מוציא המים והשכר. ובכגון זה הויא הנאה הבאה לאדם בעל כרחו דקיי"ל בפסחים כ"ה ע"ב דשרי לר"ש. וכתב הפנ"י שם דבשוא"ת שרי אף אי הוי פס"ר יעו"ש [ולזה כתב הט"ז בסי' צ"ט וסי' קל"ז דבאינו מתכוין שרי רק בלא אפשר והיינו ללישנא דבעי התם לא אפשר ולא מכוין ולא אפשר כבר כתבו התוס' שם דהיינו היכא שצריך טורח גדול ע"ש שהוכיחו כן מהש"ס. ולזה כתב המהר"מ מר"ב סי' ק"צ דהיכא דאפשר בהגעלה אסור. וי"ל דתלי במ"ש הש"ך בסי' ק"ב סק"ח שיש מחלוקת הפוסקים לענין דשיל"מ אי הגעלה מיקרי טורח גדול. אך יש לחלק דדשיל"מ לא בעי טורח כ"כ כמו לענין אין מתכוין. ובלא"ה הכא הוי פס"ר. ויבואר להלן אי"ה] וכן מ"ש הריב"ש בסי' שמ"ט שמותר ליתן חלב בין הנסרים של הכלי ג"כ לא הוי פס"ר. דהא אינו מבליע תיכף ביין רק כשישהה קצת. וא"כ בידו להוציא היין מהכלי תוך זמן הפליטה. ושוב לא הוי פס"ר. רק הנאה הבאה לאדם בע"כ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה