שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מא · כא
והנראה בזה דהנה בב"ב צ"ג ע"ב איתא שהמוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טינופת לסאה וקאמר שם ר"ה שאם בא לנפות מנפה כולו. ופריך שם מהא דכלאים דסגי במיעוט. ומשני דכיון דאיירי רק ברובע סגי במיעוט משום חומרא דכלאים. הרי מבואר שדרך בנ"א שלא להקפיד אם מתערב בתבואתו מין אחר אף עפרורית עד רובע והוא בטל להתבואה. ושם צ"ד ע"א כתבו התו' ד"ה סאה דכל שדרך בנ"א להסיר הוי כלאים. וביתר ביאור כתב בשטמ"ק שם שכיון דאורחייהו בהכי הוי כמין אחד ולא מיקרי כלאים. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם דבכלאים בתר חזותא וקפידא דאינשי אזלינן. וכ"כ רש"י בשבת פ"ד ע"ב דבכלאים אהיכרא קפיד קרא דלא ליהוי עירבוב. ולזה כיון שכוונתו לזרוע רק מין אחד וכמ"ש הכ"מ בפ"ב ה"ו מה"כ בכוונת הירושלמי והרמב"ם. ממילא המין המעורב בטל לגביה דהוי כפסולת ועפרורית כיון דלא ניחא לו כלל בזה. וכעין דאיתא בשבת דף ע"ד דאוכל מתוך אוכל מיקרי אוכל מתוך פסולת ע"ש בתוד"ה היו. והיכא שיש יותר מכפי שדרך להתערב ולהקפיד אזי מיקרי זה כלאים. ומה דגבי כלאים השיעור פחות מרובע וגבי מכר רובע. כבר כתב הרמב"ן בחידושיו והשטמ"ק בשם הר"ן דלזריעה אורחא ליקח פירות יפים ולזה מקפיד על רובע שלם. ובשטמ"ק כתב דרובע הוי שכיח ולא שכיח ופחות מרובע שכיח טובא. ולזה בכלאים בעינן שכיח טובא. [והנה בשטמ"ק כתב שם שמחמת ספק החמירו בכלאים. אבל להרמב"ם א"א לומר כן דהא כתב שלוקה. וצ"ל משום דבעינן שיהא הדרך כן להמצא בכל ועכ"פ ברוב תבואות. אבל גבי מוכר סגי במחצה על מחצה ג"כ. ויש להעיר בזה מדין רוב בממון ואכמ"ל בזה] עכ"פ כיון שעיקר הטעם מפני שבטל לגבי הזרע המרובה. א"כ אין זה מצד ביטול ברוב רק מצד שזה נקרא זרע עם פסולת. כיון דלא ניחא לו בתערובות זה וכמ"ש הכ"מ בפ"ב מה"כ ה"ו דבעינן שיכוין לזרוע רק המין המרובה. אבל במכוין לזרוע שני המינים אזי הוי זורע כלאים אף בחטה אחת כמ"ש הרמב"ם שם והוא מירושלמי שם. והיינו כמ"ש דכיון שחושב לזרעו שוב לא שייך לומר שיבטל. וגם י"ל דהוי פסיק רישא דניחא לו. אבל במכוין למין המרובה הוי פס"ר דלא ניחא לו. וגם מיקרי לא אפשר ולא מכוין כמ"ש התו' בפסחים כ"ה ע"ב דטורח מרובה מיקרי לא אפשר ע"ש. אבל כשיש רובע שאין דרך להיות כן. שוב לא מיקרי זה מין אחד עם פסולת רק תערובות שני מינים וניכר שהוא כלאים. ולא שייך כלל לומר שמכוין למין אחד. ופסיק רישא דלא ניחא שייך כשיש כאן שני מלאכות ורוצה באחת ולא באחרת. אבל לא במלאכה אחת שרוצה רק בחלק ממנה. וה"נ כיון שיש רובע לסאה מיקרי זה כלאים וכשזורע הרי זורע כלאים ולא שייך כלל לומר שמכוין למין אחד. ויש לדמות זה למלאכה שא"צ לגופה וזה לא שייך רק גבי שבת דבעינן מלאכת מחשבת. ועוד נראה דכיון שאפשר למעט וברובע לסאה הטורח מועט למעט ורק בפחות מרובע הטורח מרובה. ולזה כשהטורח מועט מיקרי זה אפשר וכיון שאינו ממעט הרי הוא זורע כלאים בכוונה. והא שפוסק הרמב"ם דברובע לוקה ולא בעי יותר מרובע. נראה משום דס"ל כלישנא דב"ב שם דרב הונא דינא קאמר וכמש"ש הרשב"ם ובשטמ"ק ורמב"ן דלמ"ד דינא לא קשה כלל מהא דכלאים: