שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מא · ט
כ"ז כתבתי לפי הבנת כבודו בדברי המרדכי הנ"ל וכפי שהבין הב"ח בסי' תק"ז ובשארי אחרונים בסי' תרכ"ו בכוונתו. אכן בשלטי גבורים פ"ה דע"ז כתב שכוונת הרשב"ם שבמרדכי ריש ביצה דהא דאיתא שם דהיכא דמיקלא קלי איסוריה שרי לבטל לכתחילה זה דווקא במידי דלאו בר אכילה. אבל במידי דאכילה אסור לבטל אף אי ליתיה בעיניה יעו"ש. וממילא מבואר דהיכא דאיתא בעיניה אסור לבטל אף שאינו מידי דאכילה. והב"ח סי' תק"ז נראה שלא ראה דברי השלט"ג מדלא הביאו. והמרדכי והאגודה שהביא הב"ח בסי' תרכ"ו נראה כוונתם דהנה שם איתא דרק במידי דאכילה והנאה אין מבטלין. אבל גבי סכך פסול מצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש. הכוונה כיון שאין כאן ענין איסור והיתר רק אנו מדברים בענין קיום מצות סוכה. א"כ אין על הסכך פסול שם איסור כלל. דהא שפיר מותר ליהנות בו ולעשות כל צרכו. ורק סוכה מצותה כך שיהא הסכך ממינים מיוחדים. וסגי שיהא רוב ממינים הללו כדקיי"ל דרובו ככולו. רק בעינן שיהא הרוב והמיעוט מעורב דבלא"ה אין מצטרף הפסול והכשר ומקום הסכך פסול אין עליו שם סוכה. וה"ז דומה לשאר מצות התורה דרובו ככולו. ושרי לעשות כן לכתחילה. וכמו במקוה שמותר לעשות לכתחילה רובה ממים כשירים ומיעוטה מפסולים כדאיתא במסכת מקואות וברמב"ם פ"ד מה' מקואות. וכן לענין מי פירות קיי"ל בפ"ז דמקואות דנתן סאה ונטל סאה כשר ואיתא ביבמות פ"ב עד רובה. ולא הוי מבטל איסור לכתחילה. והיינו כמש"ל דאין נופל ע"ז שם איסור כי כן הוא שיעור המצוה של טבילה במקוה. וקרוב לזה כתב הר"ן בפ"ק דסוכה והט"ז בסי' תרכ"ו בתירוץ הראשון: