אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מ · ה

ד

עכ"פ בנ"ד נראה כיון שהוא משרת בקביעות בבית הנכרי בוודאי יוכל לדעת אם בשלו באותו יום חלב בקדירה ההיא או לא. וכבר כתבו הפוסקים בי"ד סי' קכ"ב דאף כלי נכרי אם יכול לברר אם הוא ב"י צריך לשאול רק נחלקו אם הנכרי נאמן ע"ז ע"ש בט"ז וש"ך. ואם יודע שבשלו בו ביום חלב פשוט שאסור לנער הקדירה ואף אם אינו ב"י נראה שאם יודע שלא בשלו דבר הפוגם וודאי דאסור דגזירה אב"י אטו ב"י וכמש"ל. ומש"ל מהח"ס שיש ספק שמא יש ס' נגד הבלוע בקדירה באמת אין לצרף ספק זה דא"כ יהא מותר להשתמש בכל קדירה שאב"י דהא יש ספק שמא יש ס' נגד הבלוע. וע"כ צ"ל שאסרו בכל גוונא גזירה אטו ב"י וז"ב. וא"כ בנ"ד שאין כאן ספק מדבר הפוגם כי יודע הוא שלא בישלו בו אחר החלב תבשיל אחר וודאי שאסור לנער הקדירה אם לא שיודע שמיוחד להנכרי קדירה לתבשילי בשר לבד או שבשלו אחר החלב תבשיל אחר שכבר נעשה נ"ט בר נ"ט. והרעק"א כתב בסי' פ"ז דספק שמא בישל דבר הפוגם אינו שייך לענין בישול ודבריו צ"ע דוודאי דבר הפגום אין בו איסור בישול בב"ח כי דרך בישול אסרה תורה. עוד כתב שם הרעק"א דאינו מתכוין לבשל את הבלוע בקדירה והוא תמוה כי החיתוי הוא כדי לבשל וכיון שהקדירה כבר פלטה לתוך התבשיל את החלב הבלוע בה הרי הוא מבשל בב"ח. ונראה כוונתו שם לענין בישול שאר דברים בקדירת נכרי שכתב הש"ך שם שאסור ג"כ מצד שבלוע מכבר בב"ח. ובזה כוונתו רק לבשל התבשיל שמתבשל עתה ולא הבלוע מבב"ח שנפלט ונתערב בתבשיל זה וכ"נ להדיא בלשונו של הרעק"א שם. אבל ג"ז אינו דכיון דנתערב יחד עם התבשיל לא שייך בזה לחלק ולומר שנתכוין לזה ולא לזה ומלשון הרעק"א שם מבואר שהבין שהבישול הוא בעודו בלוע בכלי וע"ז שפיר קאמר הרעק"א שאינו מכוין לבשל הכלי יעו"ש בלשונו. ועדיין צ"ע זה דהא כבר נתערב הבלוע עם התבשיל בתחילת בישולו. ויש ליישב ואקצר כי אין נ"מ לנ"ד שמבשל בקדרת בשר. וגם מש"ש בעוברי דרכים א"א להם ליזהר לא הבנתי דאטו עוברי דרך מוכרחים לחתות אש תחת קדירת נכרי ואם מבשלים לעצמם וממילא מתבשל קדירת הנכרי בזה וודאי יש לדון משום שאינו מתכוין:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה