שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מ · ב
והנה טרם אבאר פרט זה אי שייך בזה אין מבטלין איסור אפלא על כת"ר שלא הביא דברי הרמ"א סי' פ"ז ס"ו שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי כי לפעמים מבשלים חלב ואח"כ בשר והו"ל מבשל בב"ח. ובנ"ד שמגיס הקדירה הו"ל מבשל כדקיי"ל בפ"ק דשבת לענין שבת דמגיס הוה כמבשל. וה"ה לענין בשר בחלב. וזה אסור אף אם היה הכף של בשר. ואפשר לא חשש כבודו להביא זה מפני שהש"ך כתב שם בסקי"ח בסוף דבריו שלא ראה נזהרין בזה. והבינו הפרמ"ג והכרו"פ שם דקאי על דברי הרמ"א הנ"ל. וא"כ אין לחוש לזה. אבל לענ"ד במח"כ לא כיונו יפה. והש"ך כתב זה על מה שהביא בשם המרדכי שאסור לבשל בקדירה של נכרי בבית ישראל שמא יחתה ושיהא להשפחות שבבית ישראל שתי קדירות ע"ז כתב דאין נזהרין בזה דהוי חומרא בעלמא וגזירה רחוקה שאף אם יחתה שמא אינו בן יומו. ונהי דלכתחילה נראה דאסור גזירה אטו בן יומו. מ"מ לא שייך לגזור שמא יחתה וגם לא מצינו גזירה כזו שנחוש לבשל בביתו בשביל זה ואטו אסור לנכרי לבשל לעצמו בשבת בבית ישראל שמא יחתה הישראל וזה ברור. וזוהי דעת רמ"א ג"כ דבאמת בהגמ"ר בפ"ג דע"ז והובא בד"מ ר"ס פ"ז ובתורת חטאת כלל ע"ו כתוב כמ"ש הש"ך בשמו שלא יבשלו בקדירת נכרי בבית ישראל שמא יחתה ורק הרמ"א בהג"ה שינה הלשון וכתב שאסור לחתות תחת קדירת נכרי והיינו שהאיסור הזה נראה לו דהוי איסור גמור לדינא. אבל הגזירה דשמא יחתה לא נראית לו ואין נזהרין בזה. לזה לא הביאה בש"ע וזה ברור בכוונת הרמ"א והש"ך. וא"כ קם דינא בנ"ד שאסור לנער קדירה של נכרי בכף דהוי מבשל ואף אם כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי דבשבת כתבו הפוסקים דמגיס לא הוי כמבשל ע' או"ח סי' רנ"ג בב"י ובסי' שי"ח באחרונים ובמ"מ פ"ט מה' שבת שיש פלוגתא בזה מ"מ בבב"ח כתבו הפוסקים שיש בישול אף בנתבשל כמב"ד ואף בבישול אחר בישול הסכימו שאסור וע' כרו"פ ופרמ"ג בסי' פ"ז ושאר אחרונים שם וח"ס סי' פ"ב בזה: