שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לח · כא
עכ"פ נראה דאף לדעת הש"ך. מ"מ אם אכל הבשר לבדו חייב משום חצי שיעור דהא חזי לאצטרופי. ואף שכבר נפסדה צורת האבר וחלקו בחוץ קיי"ל דפטור. כבר הרגיש בזה הפרמ"ג בסי' ס"ב ונתקשה בזה על הטור וב"י שסתמו בזה ע"ש ומש"ש משום בשר מה"ח דחוק כמ"ש בעצמו. והיותר נראה דחזי לאצטרופי לאו דווקא אלא דהוי חזי לאצטרופי מקודם ואיסורא קאכיל או כמ"ש הרא"מ הובא במל"מ פ"א מה' חו"מ דסתם אכילה בכ"ש וע"ש בפרמ"ג. והנה זה שייך רק בישראל אבל ב"נ שחייב בכל שהו שלא נאמרו שיעורים לב"נ כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים ולב"נ לכ"ע בהמה לאיברים עומדת וכמש"ל ממילא חייב על בשר הפורש משום אמ"ה. וראיתי בכרו"פ סי' ס"ב שכתב בישוב דברי הרמב"ם שב"נ חייב על במה"ח מצד חצי שיעור ע"ש ודבריו תמוהים לענ"ד דכיון דלאו לאיברים עומדת א"כ איך יתחייב על בשר הפורש מן החי וכמובן אבל לפמש"ל דבב"נ לכ"ע לאיברים עומדת א"ש [וראיתי כמה שנים אחר כותבי זה בס' מנחת חינוך בהשמטה למצוה תנ"ב שהקשה על התו' שכתבו דלאו לחתיכת בשר עומד מסוגיא דחולין ח' ע"ב דמקשה הש"ס שהסכין בולע מאיסור אמה"ח ונימא דס"ל לאו לחתיכת בשר עומדת. ובמחכ"ת ז"א שהטעם הפורש מהאמה"ח נעשה כפירש וכמש"ל שהחלב הוי כפירש. וראיתי בכרו"פ ר"ס ס"ב שכתב שטעם הפורש הוי כאבר הפורש ודבריו צ"ע דאיך שייך לומר דהוי כאבר. אבל פשוט דהוי כבשר שפירש כמש"ל כיון דטעם כעיקר הוי כמשהו שפירש ורק איסור דכל היוצא מן הטמא לא שייך בזה כיון שאין עליו במקומו איסור אמה"ח אבל משום במה"ח וודאי אסור דהא פירש וכנ"ל. ונקיט הש"ס לשון אמה"ח משום דלמ"ד לאברים עומדת איכא איסור אבמה"ח. אבל זה אין לומר דבולע מן הקנה שנחתך והוי כפירש. דהא בעינן שיפרוש האבר כברייתו כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהמ"א. ועוד דהפרישה והבליעה באים כאחד. וגם י"ל דלא מיקרי פירש ואקצר כי העיקר כמש"ל שהטעם הוא כפירש. והנה רב אחד גדול בתורה הקשה על מש"ל דבב"נ לכ"ע לאברים עומדת ממ"ש התו' בחולין ק"ג ע"א והרמב"ם פ"ה מהמ"א דלהכי חל אמה"ח על טריפה אף דלאו לאברים עומדת משום דהוי איסור מוסיף שאסור לב"נ אלמא דגם לב"נ א"ע לאברים. והשבתי לו דזה איירי בבהמת ישראל וא"כ אינה עומדת לאברים ואף לרבא דס"ל בחולין ק"ב דמהני מחשבה מ"מ הכא לא מהני מחשבת הב"נ כיון שאינה שלו ואף אינימא דליהני מחשבת אחרים מ"מ בסתם וודאי דבהמה של ישראל א"ע לאברים וע' חיבורי ח"א סי' כ"ה בענין זה אי מהני מחשבה של אחרים ושל נכרי] ובאשר כ"ז אינו נוגע לנ"ד אקצר. [אחר כמה שנים ראיתי בתו' חדשים שעל משניות פ"ק דנדה שכתב ג"כ להקשות איך יחלוקו רבנן על ר"מ במציאות והלא ידוע הסכם הרופאים שהחלב בא מדם וכתב שהחלב בא מן הדם נדה טרם שנעשה דם כלל. והנה כבר בארנו בס"ד שהעיקר בא מדם אברים ומ"ש שם עוד בסברת רבנן ור"מ לדעתו הוא דחוק ורחוק יעו"ש ואקצר בזה]: