שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לח · ג
והנה בכריתות דף י"ג איתא שהתירו למגע טמא מת להניק את בנה ובנה טהור ופריך אמאי טהור הא נטמא מהחלב וכ"ת לא איתכשר הא איתכשר בטיפה המלוכלכת על הדד. אר"נ אר"א בר אבוה שלא הניח טיפה מלוכלכת על הדד. ופריך רבא הא מקום חלב מעין הוא דתנן חלב אשה מטמא שלא לרצון בהמה א"מ אלא לרצון אלא אמר רבא ה"ט דבנה טהור משום דהוי ס"ס שמא לא ינק כשיעור ואת"ל ינק שמא ינקו ביותר מכדי אכילת פרס. ופריך הש"ס על רבא דס"ל דחלב הוי מעין ול"צ הכשר דהא תנן דחלב מטמא ברביעית ורוקו וזובו ומ"ר מטמאין בכ"ש ואי מעין הוא ליטמא בכ"ש כזובו ורוקו. ומסיק דלא הוי מעין והא דתנן דחלב מטמא שלא לרצון לאו דאמר דלא ניחא ליה אלא בסתמא ואמרינן דעתו של תינוק קרובה לגבי חלב אבל אמר דלא ניחא ליה טהור. והנה התו' בשבת קמ"ד ע"א סד"ה לא לרצון הקשו מאי פריך בכריתות י"ג האי חלב לאו מעין הוא למה מטמא שלא לרצון ומוקי בסתמא אבל שלא לרצון אין מטמא. דהא כיון דטעמא משום דדם נעכר א"כ הוי כדם ודם מטמא שלא לרצון ונשארו בקושיא. ותמיהני דהו"ל להקשות שם בגוף הסוגיא דמוכיח מדצריך רביעית לא יטמא שלא לרצון דהא דם מגפתה ג"כ בעי רביעית שם בברייתא ומטמא שלא לרצון כדתנן במכשירין פ"ו. וע"כ צ"ל דבסתמא לא מיקרי שלא לרצון כיון ששמו משקה כדיליף מקרא דדם חללים וכן בחלב מקרא דותפתח את נוד החלב בנדה נ"ה ע"ב. ורק היכא דקאמר להדיא דלא מחשיב ליה למשקה ומבטל ליה ולא ניחא ליה ביה אז בוודאי גם דם אינו מטמא. ובדם מגפתה איירי ג"כ בסתמא. והא דבעי בכריתות י"ג ע"ב בחלב טעמא דדעתו של תינוק קרובה אצל חלב. היינו משום דחלב אשה מאוס הוא לאוכלו כדאיתא בכתובות ס' וסתמיה לאיבוד קאי אי לא דדעתו של תינוק קרובה. משא"כ בדם דשפיר חזי לעכו"מ וכדומה. וסוגיא דכריתות ס"ל כאיבעית אימא דבשבת שם כמ"ש התו' שם מקודם דאף דהש"ס בשבת שם מפרש דשלא לרצון דזיתים וענבים היינו דלא ניחא ליה וא"כ ה"ה בחלב דמדמו להו התם. מ"מ סוגיא דכריתות אתיא כהואבע"א שם דמפרש שלא לרצון בסתמא וכיון שהולך לאיבוד מה שנסחט מ' הזיתים וענבים אפקורי מפקר להו. רק התו' הקשו שם ע"ז דא"כ חלב נמי אזיל לאיבוד והוי כלא ניחא ליה. ולענ"ד י"ל דהיינו דמשני הש"ס משום דדעתו של תינוק קרובה לחלב ולזה כ"ז שלא נאבד שפיר מיקרי משקה וכמ"ש וז"ב. ולא עדיפי חלב ודם ממים דהיכא דלא ניחא ליה ולא אחשבינהו לא הוי משקה כדאיתא בבבא בתרא צ"ז וע"ש בתו' בזה. אך בזה י"ל וליישב ג"כ קושייתינו בסוגיא דכריתות הנ"ל דשאני דם דיליף מקרא דדם חללים וסתמא דדם חללים הוי שלא לרצון. אבל ז"א וגם הא קרא איירי במפלת האויבים וזה הוי שפיר לרצון: