שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לו
ע"ד שרצה כת"ר להחמיר שיחתכו צד הפנים מן האחורים עד הטבור. הפריז על המדה. כיון שאופן הניקור אחד הוא גם מהטבור והלאה עד מקום שנקרא הוך שטעלין. יש לנו להניח מנהג מקומותינו שחותכים עד מקום ההוא. ואף שלחם הפנים העתיק בשם הסמ"ע שראוי להחמיר ולחתוך עד הטבור כדי שלא יחתכו יותר מכפי הראוי. בכ"ז הלא ראינו שלא קבלו תקנתו במדינתינו. ולא עדיפא מתקנות חז"ל היכא דלא פשטה. ואף שכתבו התוס' בע"ז ל"ו דמ"מ צריך לבטלה ע"י ב"ד. היינו היכא שעשו תקנה גמורה. אבל הכא לא מצינו כלל שיתקן כן הסמ"ע תקנה על כל ישראל. ורק כתב שיש להזהיר שלא יחתכו רק עד הטבור. ויש לנו כמה דברים שמצינו במחברים שכתבו שראוי להזהיר או להחמיר ולא תפסו חומרתם ולא נהגו כן. וכן בספרי הניקור באחרונים לא הביאו זה למנהג. ולזה לענ"ד אין להחמיר בזה. רק צריך להשגיח אם יודעים הטבחים לנקר הבשר שם וכעין זה כתב שם הלה"פ שיש לאסור שלא לאכול כלל בשר אחורים. ובכ"ז אוכלים בהרבה מקומות ע"י ניקור:
ובבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג פשוט כמ"ש מעכ"ת שאם יכולים לנקרו כראוי אין שום חשש בזה. וכבר כ' המ"ב דאף על מה שמניחים הצלע הי"ג לאחורים אין טעם נכון. ומ"ש הנו"ב בלשונו בין צלע י"א לי"ב נראה שדעת הנו"ב כרש"י דרק צלע אחד נידון כחזה. ואף להתוס' י"ל כמ"ש הלב"ש דלענין נשתברו חשיב רק צלע אחד כחזה ולזה שפיר כתב שהדופן אינו רק י"א צלעות. כיון שצריך להניח אחת מצלעות גדולות לצד האחורים. שוב ראיתי בפ"ת סי' ס"ד שהביא שהשיבת ציון סי' כ"ז פירש כן. ואינו ת"י:
ומ"ש מעכ"ת ליישב קושיית הלב"ש שהקשה דהא איכא י"ט חוליות. דאה"נ כדאיתא בברכות כ"ח חוליא קטנה שבשדרה. הנה באמת תמוה דהא במשנה ספ"ק דאהלות חשיב רק י"ח חוליות. והנראה דחוליא קטנה היינו קילבוסת שנזכר בש"ס שבת קנ"ב וחולין צ"ג וכמה דוכתי. ופירש"י בחולין שם שהוא עצם קטן שמונח על מקום הקולית אצל חוליית האליה. והוא בסוף השדרה. ונראה שהוא כעין שתי חצאי חוליות ביחד ונמנים לשני אברים. ונכללים בשלשה שבקטלית דקחשיב בספ"ק דאהלות וע' פירש"י בשבת שפי' דהיינו עצם שקורין הנקא וסותר לפירושו בחולין צ"ג ואכמ"ל. וא"כ דברי הלב"ש נכונים:
אבל עיקר דברי הלב"ש ושאר אחרונים צ"ע. דמי הגיד לנו ששוים בזה אדם ובהמה. דהא בצלעות חזינן שבבהמה יש ט"ז. ובאדם נמנה רק י"א באהלות. ואף שי"ל ששתים הראשונות נמנו בששה שבמפתח הלב שהוא החזה ע"ש. בכ"ז האחרונות לא נמנו. וכן בספרי הטבע לא נמנה יותר. והוא דבר המתברר בחוש. וע"כ שאין לדמות בזה אדם ובהמה. וכמו שמשונה בידיו ורגליו במספר האיברים. כן משונה בכל גופו. ומטרדותי ההכרח לקצר: