שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לג
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה משה שפירא נ"י
ע"ד מה שבא לפניו בית הכוסות שהיה תחוב ברזל שקורין דראט בקליפות שקורין פליטערלאך ושני קצותיו יצאו לפנים לחלל. ומבחוץ היה נפוח וסרוך לטרפש. וכאשר חתך הנפוח מצא שהיה שלא כנגד מקום הברזל מכה מליאה מוגלא. וכאשר הסיר המוגלא והמכה. נשאר הבשר שתחתיו שלם ויפה. וכן בכל מקום הנפוח אין שום ריעותא בבשר שלמטה. והורה כת"ר להתיר. ונמצאו מערערים עליו ממ"ש הח"ס סי' ל"ג להחמיר בזה אף בהפ"מ. לזאת חפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר הדבר נחוץ לשעה לדעת אם לאכול הבשר. לזאת הנני משיב על אתר:
הנה בסירכא מביה"כ לטרפש ונמצא מחט בפנים ותחוב בפליטערלאך כבר כתב הח"ס בעצמו שם סי' ל"ג להקל. ואף בתחוב מקצת בבשר. אם הבשר שלמעלה שלם ויפה ואין שם קורט דם ואדמומית מבחוץ ואין ניכר שום שביל לחוץ והבשר אינו מקולקל כלל. אזי נלע"ד שיש להקל. ואף שיש אחרונים מחמירים. מ"מ הרי הכרו"פ סי' מ"א מיקל. וכן ראיתי בשו"ת מאמר מרדכי ממהר"ם מקליווא שהביא דעת כמה גדולים וגאונים שהקילו בזה. והביא שגם השל"ה והעוללות אפרים כתבו להקל. ואף שהוא רוצה לומר שם שהתשובה מהם היא מזויפת. אבל דבריו אינם מוכרחים כלל ע"ש. ויסוד המחמירים בזה הוא מ"ש הצ"צ סי' מ"ט שהסרכא הויא כקורט דם. ולענ"ד ז"א. דקורט דם מוכיח שניקב לחוץ ועי"ז נעשה שם הקורט דם. אבל סירכא מורה רק על לקותא ולא על נקב מפולש. ואף דבריאה חוששים בסירכא לנקב. היינו משום שהקרומים שם דקים. ולא שייך כלל לומר שמצד שנלקה מקצתו נתרבה הליחות ונעשה סרכא. וע"כ שנלקה כל עובי הקרומים. וכבר פלפלו שם הפוסקים דנתלה הסרכא בניקב קרום העליון. אבל בנ"ד שקרום הביה"כ הוא עב. שפיר י"ל שע"י הכאב שניקב המחט קצת מבפנים יצאה הליחות לחוץ ונסתרך לטרפש וכידוע שכל מקום שיש קצת לקותא נמצא שם ליחות. וכ"כ הכו"פ וכן החליט להלכה הגאון מהר"ל צונץ בה' טריפות שלו:
ומה שהביא הצ"צ ראיה מלשון הרמ"א ס"ס מ"א בשם בדיקות ישינים שכתב שבנסרך צריך לבדוק אחר מחט. וע"כ הכוונה שטריפה אף שאינו מעבר לעבר. דבמעל"ע פשיטא שאסור. כבר דחה זה הפמ"ג ס"ס מ"א שי"ל הכוונה שאסור אף בלא קורט דם מבחוץ. ובאמת י"ל בפשוטו דקמ"ל שצריך בדיקה אחר זה. מפני שנמצא לפעמים שיהא מחט מעבר לעבר. וגם כבר כתב הבית אפרים בשו"ת שבסוף הספר סי' ל' שאין כוונת הרמ"א להבדיקות ישינים שהביא הצ"צ. ומה שהביא הב"א שם ראיה מבד"י שהובאו בת"ח. יש לדחות ג"כ שהכוונה שנמצא המחט באופן המטריף ע"ש. והנה הצ"צ שם והנו"ב סי' ט"ו כתבו דנתחב שלא כנגד הסרכא או הקורט דם קיל מנמצא על הפרש. כי בנתחב אמרינן כאן נמצא כאן היה וכיון דליכא קורט דם מבחוץ מוכח שלא ניקב לחוץ וכדקיי"ל בסי' מ"ח. אבל בנמצא חיישינן שניקב מעל"ע ויצא מחמת נענוע. ולענ"ד זה קשה טובא דבנמצא על הפרש טפי מסתבר לומר כ"נ כאן היה. דהא דרכם להמצא בפרש כי נכנסו דרך הושט. ולפמש"ל דסרכא אינו כק"ד. יש מקום להקל בהפ"מ אף בנסרך נגד המחט והמחט תחוב בפליטערלאך ואף בבשר קצת לאורכו:
והנה אם יש מכה בביה"כ כתב הט"ז סי' מ"ח סקי"ד דהוי כקורט דם. ונראה שכתב זה רק בנמצא דאיירי בה הט"ז שם. אבל בתחוב והמכה אינה כנגד המחט. וודאי כשירה לדעת הצ"צ הנ"ל דלא גרע מק"ד. ולפ"ז אם המכה אינה כנגד המחט כשירה. ואף כשיש סרכא על המכה. תלינן שהסרכא נעשית מליחות של המכה כיון שאינו נגד המחט. וכשר אף להצ"צ ונו"ב שהזכרנו שהחמירו בנמצא. וכמו בריאה שיש בה סרכא מאומא לדופן ויש מכה בדופן. דתלינן שנעשה מהמכה שבדופן. אלמא שדרך מכה לגרום סרכא. ואף הח"ס שם לא החמיר רק בנמצא על הפרש ע"ש. אבל בתחוב שלא כנגד המכה והסרכא אזי מודה גם הח"ס דכשר. וכן הביא שם מקודם החילוק בין נמצא לתחוב. וכ"כ הבה"ט ר"ס מ"ח להכשיר ביבלת בקיבה שלא כנגד המחט ע"ש בשם השבו"י. וא"כ בנ"ד כשירה בהפ"מ לכ"ע. וכעין זה הכשיר השואל ומשיב מ"ת ח"ד סי' ל"ה ע"ש שהקיל עוד יותר מזה:
אכן לפמש"ל שהעיקר דסרכא אינה כק"ד יש לדון להקל אף אם הוא נגד המחט. כיון שהמחט תחוב בפליטערלאך. ושם הבשר שלם ויפה. רק מלמעלה לצד חוץ יש מכה א"כ נימא כ"נ כאן היה. ומנ"ל להחזיק ריעותא ממקום למקום ולומר שניקב לחוץ ונתרפא הבשר מבפנים. ומבחוץ נשארה המכה. ורק לדעת הסוברים דסרכא הוי כק"ד אף שהיא רק מבחוץ. לזה גם במכה י"ל כן. אבל להסוברים דסרכא אינה כק"ד. גם מכה בכה"ג שבפנים שלם ויפה ג"כ לא הוי כק"ד. וזה מצוי באיברים שיש בהם מכות ולא ניקבו מעל"ע. וכ"כ בכרו"פ סי' מ"א לצדד להקל אף אם אם נפוח קצת נגד המחט וסרכא ע"ג נפוח. ויש לצרף ג"כ שיטת הראב"ן והרא"ה והבעה"ע והפרדס לרש"י ז"ל והובאה שיטה זו גם באשכול ה' טריפות שבכל מקום אמרינן דקרום מחמת מכה הוי קרום. ורק בריאה וושט אינו קרום ע"ש. ומבואר שם להדיא דבבני מעיים הוי קרום. וא"כ גם בנ"ד אף אי ניחוש שניקב ונתרפא. מ"מ הוי שפיר סתימה וכשירה. אך למעשה, קשה להקל בכה"ג במכה וסרכא נגד המחט. אם לא שיש עוד איזה צדדים להקל. כי במקום מכה יש לחוש מאוד לבשר שהרופא גורדו שאין אנו בקיאים בזה כדקיי"ל בסי' נ' והוי נתמסמס. אכן בנ"ד פשוט שיפה הורה מעכ"ת. ובפרט דהח"ס לא החמיר רק לטעמו שמחמיר שם מאוד אף בסרכא בלא מחט יעו"ש. אבל לדידן דקיי"ל כהמקילים שפיר כשירה. [ונודע לי שכתבו ג"כ להגאון אבד"ק קאוונא שליט"א והסכים ג"כ להכשיר]: