שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לב
כבוד ידידי הרה"ג וכו'
ע"ד טחול של שור שנמצא בסומכיה נקב שניכר שהוא מתחילת ברייתו וכעובדא המובא בט"ז סי' מ"ג. ונתערב באחר ואין ניכר מאיזה שור הוא. ומהבשר כבר נמכר הרבה ונתבשל וגם היה בע"ש. והתיר מעכ"ת. ונמצא מערער על הוראתו פשוט שאין ממש בדברי המערער. ומעכ"ת כתורה עשה דהא כמה אחרונים הסכימו עם הט"ז לדינא להקל בכה"ג: ובפרט בנ"ד דעדיף טובא דהא עכ"פ הוי ספיקא דדינא. וכיון שנתערב חד בחד הו"ל ספק בגופו וספק בתערובות ולא נודע הספק קודם התערובות שיש מקילים וכמבואר בס"ס ק"י וע"ש באחרונים. ובזה כבר פסק הש"ך בכללי ס"ס דשרי בהפ"מ. ועוד דאף הש"ך שחולק בנה"כ על הט"ז ומחמיר בזה. כתב שם עיקר הטעם שמא ניקב מחמת חולי ואח"כ נתרפא. וכ"כ כמה אחרונים המחמירים. וא"כ בנ"ד הו"ל ספק בגופו וספק בתערובות וכשר בהפ"מ כמש"ל. וא"כ לכ"ע כשר בזה:
ועוי"ל דהא שני בהמות הללו שנתערבו אי אפשר שיהיו שוות. וע"כ אחת מהן יותר גדולה מהשנית. וא"כ אם הקטן הוא האיסור. הרי הוא בטל ברוב לשיטת הש"ך בסי' ס"ו ובסי' ק"י לדעת כמה פוסקים. וא"כ הקטן מותר ממ"נ. שאם הוא היתר הרי הוא מותר. ואם הוא אסור. הרי כבר נתבטל. וכדקיי"ל בסי' ק"ב שבהמה שלימה לא מיקרי חתיכה הראויה להתכבד וכן בשר חי ע"ש. ורק החשש הוא שמא הגדולה היא שטחול שלה נקוב. וא"כ הוי ספיקי טובא. שמא הקטנה הנקובה. ואפילו אם הגדולה. שמא הוא מתחילת ברייתו וכשר לכ"ע. ובכה"ג קיל מספק בגופו ובתערובות דעלמא. דשם יש מחמירים משום דממ"נ יש כאן אחת אסורה אם נתפוס הספק הראשון לאיסור. אבל בנ"ד יש צד לומר שהכל מותר. ואף שהש"ך בכללי ס"ס אות ט' החמיר בנאבד אחד. מ"מ הובא שם בפמ"ג ועוד אחרונים שיש מקילים בזה. דעיקר סברת המחמירים בספק בגופו וספק בתערובות. הוא מצד דהספק הוא בשני גופים ע"ש בש"ך אות א'. והכא הוי רק גוף אחד לענין האיסור. ונ"ד עדיף מנאבד שהרי האיסור ישנו. ורק שנעשה היתר. וע' ש"ך שם אות ד' ואחרונים שם. וע' פמ"ג בפתיחה לה' תערובות ובבית יצחק סימן מ"ח לענין אי בטל קטן בגדול. ואכמ"ל בזה באשר כי בנ"ד פשוט שיש להקל כנ"ל: