שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לא
אשר מצוי מאד בבר אווזות בועות בבני מעיים בימי הקיץ. ובתוך הב"מ נמצאים תולעים ופיהם תחוב תוך הבועה לחוץ. רק שקרום מקיף מבחוץ ומבואר בפמ"ג ושאר אחרונים דטריפה. דהתולעים נקבו מעבר לעבר ומזה נעשה הבועה. והקרום הוא מחמת מכה ואינו קרום. ובאשר הוא דבר מצוי עד שאם נטריף כנ"ל יהיו רובם טריפות. לזאת אמרתי לברר דין זה בקצרה מה שנלע"ד בזה:
הנה מצד הבועות בעצמן אין כאן שום חשש כשאנו רואים שהקרום על הבועות שלם כראוי וכמבואר באחרונים. ומעשים בכל יום בתרנגולות שמצוי בועות גדולות בב"מ מליאות מוגלא והמוגלא מגיע עד תוך הב"מ בלי שום הפסק קרום ורק למעלה קרום שעל הבועות שלם כראוי ומכשירים. ומובא זה ג"כ באחרונים סי' מ"ו. ואין דנין זה לקרום מחמת מכה. ומה שהוגבה הקרום שעל המוגלא ונתרחב מאד אנו דנין שהוא מצד שנלקה קצת והתחיל להתקבץ מוגלא. והמוגלא קשה ודחקה הקרום לחוץ עד שהוגבה קצת. וכל שהוגבה הקרום נתרבתה המוגלא עד שנתרחב כ"כ כפי שהוא לפנינו:
וכעין זה מפורש ברדב"ז להדיא בח"ג סי' תע"ז בכרכשתא שהיתה נקובה לחוץ כפי עובי כל העור. רק מלמעלה היה בולט כעין חטוטרות והיה שלם כראוי. והכשיר מצד שאינו קרום מחמת מכה. רק קרום הכרכשתא שהוגבה ע"י המורסא. ומבפנים ניקב ג"כ ע"י המוגלא שבמורסא ע"ש. והביאו הפר"ח ס"ס מ"ו להלכה ג"כ. וה"ה בבני מעיים נימא הכי וכנ"ל וז"ב. וכל בועא וטינרי שבריאה הם כך. שהוגבה קרום הריאה ונמתח ונתרחב ע"י המוגלא. ורק בנ"ד שהתולע תחוב ראשו בתוך הבועא דנין שניקב מעל"ע. והקרום הוא מחמת מכה. וכ"כ הפמ"ג ס"ס מ"ו במשבצות:
והנה בתולעים הנמצאים בדקין כתב הש"ך סי' ל"א סק"ז דרק בריאה שמרחפת תמיד אין חוששים שניקב מחיים. וכן בקורקבן שקרומיו קשים ועבים. אבל במוח לא שייך כ"ז וחיישינן שמא ניקב ואין בקיאין בבדיקה. וכתב שם הדגמ"ר דלפ"ז בכרס ודקין אם נמצא תולעת טריפה. אבל הפמ"ג שם כתב דבכרס ודקין אין קרומם רך ודק כמו במוח ולזה כשירה להש"ך. ובסי' ל"ו סקי"ז כתב הש"ך בשם בה"ג וראב"ן ואו"ה דבכרס ודקין אף אם נקבו התולעים תלינן שנקבו לאחר שחיטה. והנה מש"ש הש"ך בשם האו"ה תמוה. דהאו"ה בכלל נ"א כתב רק דתולעים בכרס ודקין אמרינן דמיניה קא רבו. אבל לא נזכר כלל שם היכא שניקב דנתלה שנעשה לאח"ש. ודין זה הובא בש"ע סי' מ"ח ס"ב. והט"ז כתב שם בסק"ג דכשר אף בניקב. וע"ש בפמ"ג שכ' שהפר"ח מחמיר. ובאמת הוא מיקל בסי' ל"א סק"ח ע"ש. וצ"ל שהוא ט"ס בפמ"ג. וצ"ל שדעת הש"ך והפר"ח להקל. אכן בבה"ג מפורש בה' טרפות דבכרס תלינן. והראב"ן אינו ת"י. וכן מפורש באשכול ה' טריפות דתלינן בכרס. וכ"ה דעת הב"י בסי' ל"א דאף במוח יהא כשר כמו בריאה רק דמסר להקל נגד הפוסקים המחמירים במוח. וממילא מבואר דרק במוח החמיר שהקרום דק ביותר וכמבואר בפר"ח שם ושאר אחרונים. וכ"ה דעת הכרו"פ שם להקל:
עכ"פ נתבאר שדעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים להקל אף בנמצא נקוב לאחר שחיטה כמו בריאה. וממילא מבואר דכמו בריאה כשר אף בנמצא בבועא כדקיי"ל בסי' ל"ז ס"ו שכשר אף אם ניקבה דתלינן במשמוש ידא דטבחא. וכבר כתב הגבעת שאול סי' ס"ה ושאר אחרונים דה"ה בתולע שנמצא בבועא כשר אף אם נקבה הבועא יעו"ש. וכ"כ הב"א סי' ל"ו סנ"ט. וא"כ ה"ה בשאר אברים ובפרט בדקין שידוע שמצוי שם בועות בלא תולעים. א"כ אף אם התולע תחוב בבועא. אין שייך לחוש שניקב מעבר לעבר והבריא: דרק בוושט חיישינן שמא הבריא משום דאכלא בו ופעיא בו יש לחוש שחזר המחט לאחוריו אבל בשאר אברים אין שייך זה כמבואר בפוסקים בסי' מ"ח. ואף המחמירים שם בהמסס. כתבו הטעם מפני שאין לו כ"א קרום אחד. וכיון שנתחב בו המחט שוב. נשאר הקרום דק מאוד ויש לחוש להבריא. אבל בביה"כ שיש לו ב' קרומים אין לחוש ע"ש. וא"כ ה"ה בדקין שמבואר באחרונים שיש להם ג"כ שני קרומים. וגם בהמסס קיי"ל בסי' מ"ח ס"ז שיש להקל בהפ"מ וע"ש בש"ך. ואף שי"ל דתולע שיש בו חיות יש לחוש שחזר לתוך האבר מעצמו. ורק במחט בעינן סברא דבוושט אכלה ופעיא בו. לפי שאינו יכול לחזור מעצמו. אבל ז"א דא"כ היכי מכשרינן בתולע שניקב מעבר לעבר ותלינן לאחר שחיטה. והלא אם היה נמצא התולע שלא ניקב מעל"ע היינו מטריפים שמא הבריא ואם ניקב נכשיר אתמהה כלפי לייא. ונראה דשמא הבריא חיישינן רק במחט שדרכו לנקוב בחודו יותר ויותר. אבל תולע אפשר שלא ינקוב יותר. ובאמת בדקין יש מכשירין אף במחט בתחוב במקצת רק למעשה החמירו. עט"ז סי' מ"ו סק"ד בזה שכתב הטעם מפני שהר"ן מחמיר אף בנמצא משום די"ל דאוכלין ומשקין דחקוה. אבל בתולע שאין שייך סברא זו שידחקוהו אוכלין ומשקין. כיון שיש לו חיות. בזה אף הר"ן מודה דכשר ולא חיישינן לנקב משהו או לשמא הבריא. והרי בריאה כשר בתולע שנמצא בבועא כמ"ש הפוסקים ולא חיישינן שמא הבריא:
וגם יש לצרף שיטת הרא"ה והראב"ן והפרדס לרש"י ז"ל והבעה"ע בדיני ושט דס"ל דהא דקרום מחמת מכה אינו קרום הוא רק בריאה וושט. אבל בשאר אברים שפיר הוי קרום. ולזה אף אם הבריא הוי קרום. ואף שהפוסקים דחו דברי הרא"ה. אבל כיון שגם דעת רש"י בפרדס הוא כן בס"ס רי"ד יש לצרף זה עכ"פ היכא שיש עוד צדדים להקל. וע' תו' חולין נ' ע"ב שכתבו לדעת רש"י לחוש בהמסס שמא הבריא. ולפמ"ש לא ס"ל לרש"י הכי. ובתוס' שבת ל"ו ע"א כתבו זה בשם ר"י לדעת רש"י. אבל רש"י בעצמו פירש שם כפשוטו שלפי שהדופן דק מאוד אינו סותם ע"ש וע' שו"ת בעי חיי סי' ס"ט מה שצידד בזה בדעת הרי"ף והרמב"ם:
ועיקר סברת האחרונים דבועא הוי כקורט דם הוא נפלא. דהא בועי שכיחי טובא בדקין של עופות. ואף בלא תולעים. והיכי שייך לקרוא זה קורט דם. ואינימא דהוי כקורט דם יש לאסור אף בנמצא כמ"ש הפמ"ג סי' מ"ו סק"ד במשבצות לענין מחט. ובפרט שהרי אנו רואים שקרום הבועא הוא חזק כשאר קרום הדקין. ואינו נראה כלל כקרום מחמת מכה. ומהיכי תיתי להחזיק ריעותא. והיכא שהבועות הם בדקים במקום שמחוברים הדקים אחד לחבירו בעיגול ההדרא דכנתא. יש עוד מקום להקל דאפילו אם ניקב סותם חבירו כדקיי"ל בש"ס ובשו"ע סי' מ"ו. וזה וודאי א"ל שהבועא מעכבת הסתימה. [ובאמת לדעתי הבועא מוכחת שאינו קרום מחמת מכה. כי הבועא נעשית מצד הכאב שבדקין ומתקבץ הליחות ומתנפח ומתגבה שם המקום. אבל כשכבר ניקב ואח"כ עולה קרום קלוש מחמת מכה. בזה הקרום הוא שוה ואינו גבוה כלל. כי אין לו חיות וליחות שיוגבה עי"ז. אך ז"א דמ"מ י"ל שבראש הבועא נעשה נקב דק ושם עלה קרום מחמת מכה. וכן מוכח מהא דקיי"ל בריאה דסרכא על בועא הוי תר"ל ששניהם מעידים על נקב בריאה. ולא אמרינן דמזה שנעשה בועא מוכח שאינו קרום מחמת מכה. והיינו כמש"ל דמ"מ י"ל שהיה כאן נקב כל שהו]:
ולזאת נלע"ד שיש להקל בזה אף אם התולעים תחובים בבועות. וגם כי אם נבא להטריף. יהיו רובן טריפות בימי הקיץ כידוע לכל מורה רגיל. אכן כ"ז רק כשעור הבועא שלם ויש לו מראה הדקין. או אף קצת משונה אך עב כראוי. אבל לפעמים הבועות כמראה זכוכית וכשדוחקין קצת בין האצבעות נפקעת הבועא ונאבדת. ובתוך זה תחוב תולע. זה בוודאי אסור כי ניכר להדיא שאינו קרום גמור רק קרום מחמת מכה ואין בו ממש. ואף אם הוא מקרום הדקין מ"מ יש לדון דהוי נתמסמס. כיון שנשתנה מראיתו ומתמסמס בין האצבעות אין לך נתמסמס ובשר שהרופא גורדו גדול מזה והוי טריפה גמורה. וזה מצוי בבר אווזות. וצריך המורה להשגיח ע"ז. ואם יש בועא כזאת ואין תחוב שם תולע. צריך לראות אם נקוב שם או לא. ואם נמצא שם שלם יש להכשיר. כי י"ל שהבועא עלתה על הקרום מחמת איזה חלישות או מכה וכדומה. ועכ"פ צריך המורה לשים לב אל הבועות אם הקרום שעליהם שלם ויפה וכמו שבארנו בס"ד: