אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כט · י

ט

ועוד נראה דהא כמה ראשונים ס"ל דמחוד לחוד ומגב לגב הוי כסדרן עב"י סי' ל"ט. וממילא דמשיפולי האונא לשיפולי האומא שאצלה הוי ג"כ כסדרן. שוב ראיתי שכ"כ להדיא הב"י בסי' ל"ט בשם הרמב"ן דלשיטה זו כשר אף משיפולי לשיפולי ע"ש. נראה דהפוסקים דס"ל דמגב לגב הוי כסדרן ס"ל הטעם שמא תתפרק. דלטעם שאין סירכא בלא נקב א"כ קשה דהא מ"מ יש נקב והסרכא היא קרום מחמת מכה ואינו סותם. ובשלמא מחיתוך לחיתוך ס"ל שבשביל שמונחים זה על זה סותם הבשר הנקב ולא גרע מדופן סותמתה דכשר. וגם שי"ל שבשביל שמונחים זע"ז נסרכים זה לזה אף בלא נקב. וכמבואר בראשונים סברות אלו אבל מגב לגב לא שייך זה. וע"כ צ"ל דס"ל הטעם שמא תתפרק. שוב ראיתי שכ"כ הר"ן בפא"ט להדיא ע"ש. ואף דהרא"ש שם הבין בדעת רש"י להכשיר מגב לגב צ"ל דס"ל דהיכא שאין סופו להתפרק הוי סתימה מעליא שהסרכא הולכת ומתחזקת וכ"כ שם בחי' אנ"ש בר"ן שם. ובאמת העיקר כמ"ש הב"י בסי' ל"ט דרש"י ס"ל לאסור מגב לגב ע"ש. וא"כ כשר בנ"ד ממ"נ. דלטעם שאין סרכא בלי נקב כשר דהא עברה הסירכא במיעוך הנהוג ולא בצבץ שם ואין כאן נקב והוא רק קרום בעלמא. והדלדול ידוע שהוא מצוי ואינו מחמת נקב. ולשיטת הסוברים הטעם משום שמא תתפרק כשר בלא"ה דהא הוי כסדרן משיפולי לשיפולי כנ"ל. וכן מוכרח לומר לדעת הדעת קדושים והעונג י"ט שהקילו בדלדולים הסרוכים זה לזה. דקשה טובא דנהי שאינו מחמת נקב. מ"מ ניחוש שמא תתפרק. אבל לפמ"ש א"ש דלשיטה זו מיקרי כסדרן בכה"ג. ועוד נראה דע"פ רוב כשהדלדולים סרוכים אזי הסרכא ארוכה ביותר וליכא חשש שמחמת נפיחה תתפרק. אך ז"א דא"כ נתת דבריך לשיעורין. וגם יש לעשות בזה ס"ס כמבואר למבין. ולזה נלע"ד שיש להקל אם הסרכא עברה בנקל במיעוך בעלמא. ומכ"ש אם הדלדול נסרך לשומן או לדופן נראה שיש מקום להקל אם מתמעך הדלדול באמצע ע"י משמוש בין האצבעות דליכא למיחש שמא תתפרק וכמובן וכמ"ש האחרונים. ובאשר אחשוב כי בלי ספק דברו בזה האחרונים ואין לי פנאי לחפש אחריהם לזאת בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה