שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כו
באונא עליונה של ימין היה הקרום במקום אחד תלוי. וניכר שנקרע מעל הריאה. וגם היה תלוי שם חוט עב. והיה קרוע המקום ומבצבץ על פני כולו. והשו"ב אומר שהרגיש בבדיקת פנים שם סירכא שנפסקה בהעברת ידו. והנה לכאורה רחוק לאמר שיקרע הסירכא בהעברת ידו כיון שלא הרגיש שום עיכוב בהעברת ידו רק שנפסקה כלאחר יד והרי השו"ב מעביר ידו בנחת שלא ינתק הסירכא. ועוד שאף אם ניתוק הסירכא גרם זה הקרע. אפשר נקרע זה בהוצאת הריאה שהמקום הוא במיצר החזה ויקרה לפעמים שיקרע שם כשמסתבך בעצמות החזה. וגם אפשר שהיתה במקום שכנגד שומן הפריסה בשיפולי והקרום הנקרע מעל הריאה היה ג"כ במקום ההוא. וא"כ יש לדון שאף אם לא היתה עוברת הסרכא הרי כתבו הראשונים הובאו ביתה יוסף סי' ל"ט שהשומן שם סותם ודינו כסרכא לדופן ונהי דנהגינן להחמיר ולמעך אף בסרכא לדופן. בכ"ז יש להקל בספיקו והו"ל ס"ס וכמ"ש הפוסקים בסי' פ"ג והש"ך בכללי ס"ס דספק אחד בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שפיר הוי ס"ס. ואף דהוי בשיפולי וקיי"ל בסי' ל"ט דבזה לא אמרינן שהדופן סותם. וא"כ ה"ה בשומן הפריסה. בכ"ז יש לדון דהא הפרדס לרש"י ז"ל סי' רי"ז וברוקח סי' שפ"ג בשם רבינו גרשום ובכלבו סי' ק"א ובאו"ז סי' תי"א מקילים בשיפולי ג"כ ובכלבו שם מיקל אף בחוד וחיתוך וכ"נ בפרדס להקל בחוד. ואף להרשב"א שמחמיר בשיפולי הוא רק מחמת ספק שמא הולכת הסרכא מקמא ע' בטור וב"י שמפורש כן. וא"כ בנ"ד יש להקל מצד ס"ס וכמש"ל ובפרט בסרכא שנפסקה בהעברת יד הבודק שהרבה ראשונים מקילים. אכן בנ"ד היה ניכר שהחוט שהיה תלוי הוא הסרכא שנפסקה והיה ניכר שהיה קשה מאוד להסירו משם אם לא נקרע המקום וכידוע לבקיאים ולא היה שייך כלל לעשות ספק מזה שמא היה עובר ע"י מיעוך. וגם הקולא שהוא כנגד הפריסה לא היה שייך כ"כ. כי היה נוטה יותר לצד שמקמא של הריאה ואומדן דעת הוא שהבודק העביר ידו שם במהירות ובכח. ולזה נפסקה הסירכא ונקרעה. ויש כמה בודקים שמעבירים ידם במהירות ומפרקים כמה סרכות אשר אח"כ לא נודע מקומם איו. ובדרך כלל מי שהוא בקי בטיב ריאה וסרכות אין שייך לגבב ספיקות וקולות נגד המורגש לו בעין שכלו ובקיאותו ועל כגון זה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ונראה שזהו הא דאיתא דרב אשי מכנף לכולי טבחי דמתא. דקשה לכאורה ל"ל קיבץ חכמי העיר. אבל הכוונה כי בגוף הדין היה בטוח בעצמו שלא יכשל בו. אבל היה ירא שמא חסר לו איזה ידיעה בטבע הריאה ובקיאות בשינוים שלה. ולזה קיבץ הטבחים כולם שאפשר שיש לאחד בקיאות בפרט אחד מה ששארם לא ידעו. ועתה רבו המורים בטריפות הריאה ממה שרואים בספרי האחרונים ומדמים לענין אשר אינו שייך לזה כלל: