שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כה
על האומא היה במקום אחד בשר בלוי וכשקלפו הבודק נשאר מקום אחד נגלד. ובקצה אחד מהנגלד יצא חוט אחד שהיה ניכר שנכנס עמוק לתוך הריאה. ולא היה אפשר להסירו מהריאה אם לא שינקבנה. והנה אף שכתבתי בחיבורי סי' מ"ז שקליפת בשר בלוי אינו מעכב ושאפשר לתלות בחוזק הקליפה אבל בנ"ד שהיה החוט ארוך ואין שייך כלל לומר שנעשה מחוזק הקליפה. א"כ ה"ז סירכא. אכן עדיין הרי דינו רק כסרכא תלויה. ואף אי נימא שהבשר בלוי צריך שיקלף מעל הריאה בכ"ז הלא בנ"ד נקלף יפה רק שנשאר חוט שהריאה היתה סרוכה להבשר בלוי א"כ לא גרע מסרכא תלויה או ממקום למקום דנהגינן שא"צ להסירה כלל. אכן באמת ז"א דכיון שיש נגלד. א"כ במקום החוט אין ידוע שיש קרום כיון שיורד לעומק הריאה וידוע שבנגלד צריך שיהי למראית העין קרום התחתון ואדרבא בנ"ד נראה יותר שאין שם קרום. ושוב אחר הבדיקה היטב ראיתי כי בצד שהחוט יוצא שם פתוחה הריאה אצל הקרום המקיף הנגלד בצד ההוא ובדחיקת אצבע קצת הוכר שם בצבוץ ג"כ וניכר שהבשר בלוי היה נעשה מחמת מכה ממקום זה ונתפשט על סביבותיו. ואין לעשות ס"ס שמא היה הבשר בלוי מקודם שנעשה הנקב והסרכא והו"ל ספק שמא הסרכא אינה מחמת נקב ומה שנראה פתוח זה נעשה מחוזק הקליפה ואף אם הנקב הי' מחיים מ"מ שמא היה הבשר בלוי מקודם והו"ל סתימה דמעיקרא שדעת הרבה ראשונים דהוי סתימה. זה אינו דבנ"ד לא שייך כלל לתלות בחוזק הקליפה כי הסרכא מוכיחה על זה שיש כאן ריעותא מחיים ובפרט שניכר שהסרכא יורדת לעומק הריאה וגם שהכותל שסביב הנגלד בצד של הסרכא פתוח. ובפרט דהוי ס"ס לאיסורא שמא הנקב מחיים והבשר בלוי נעשה אח"כ ואף אם נעשה מקודם שמא הלכה כהפוסקים דסתימה דמעיקרא לא מהני ופוסקים אלו הם הרוב. ובפרט דהא הרבה אחרונים ס"ל שמעכב שיהא תחת בשר בלוי שלם ויפה ונוסף על כל זה דבמראית העין היה ניכר שהנקב מחיים ולזה יש להחמיר:
ואגב אזכיר מה שק"ל כעת בשטמ"ק בב"ק י"ד ע"ב שהקשה אהא דאוקי שם ביתמי קושיית התו' שם דהא רב ושמואל ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ותירץ דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר וקשה לי דהא מפורש בקדושין י"ג ע"ב דס"ל לשמואל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר וע' ש"ך בחו"מ סי' ל"ט שהוכיח דגם רב ס"ל הכי. והתו' תירצו על קושיא הנ"ל דאיירי כשעמד בדין וע"ז קשה ממ"ש התו' בד"ה ש"מ דמקשה הש"ס למ"ד שעבודא דאורייתא והא כיון דאיירי כשעמד בדין א"כ קשה לכ"ע וזה יש לדחות ויש להאריך בזה ואכ"מ: