אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כג

סימן כב

כמה פעמים בא לפני סירכא מריאה לשומן ובקצה הסירכא אצל הריאה יש כמו עורק וגיד דק והעורק הזה נקלף יחד עם הסירכא אבל אינו סר לגמרי מהריאה רק הוא מתפשט על הריאה וכשקולפין אותו מעל הריאה נכנס אח"כ עמוק לתוך הריאה וא"א לקלפו משם כלל:

ולכאורה יש מקום להקל דהא כבר כתב הלבש"ר ועוד כמה אחרונים שא"צ רק שתסור הסירכא ממקומה. אבל מה שנעשה נקב רחוק מעיקר מקומה לא איכפת לן. וה"נ הרי במקום הסירכא נקלפה הסירכא והעורק היטב ומה לנו שמתפשט אח"כ למרחוק. אבל באמת ז"א דהכא חזינן שהוא ראש סימפון שיצא מהריאה וניקב הקרום. וראשו גדל ונתפשט ונדבק על הריאה ומראשו נסרך להשומן. וא"כ נהי דהסרכא בעצמה לאו כלום היא דהא במקום שנסתרכה אין שם נקב. אבל הלא מ"מ חזינן שהסמפון יצא לחוץ ומושכב ע"ג הריאה וא"כ ניקבה הריאה. ולכאורה י"ל כיון דקיי"ל שסמפון שניקב נגד הבשר אמרינן שהבשר סותמו וכדאיתא בחולין מ"ז ע"ב ובש"ע סי' ל"ו וה"נ נימא שהסמפון ניקב בראשו וראשו דבוק לריאה ונימא דבשר הריאה סותמו. אבל ז"א דהכא הנקב בריאה הוא במקום שהסמפון יוצא מהריאה ולא מצד שהסמפון נקוב והסמפון ודאי שאינו סותם נקב הריאה. וגם נראה דרק בשר הריאה שבפנים שאין לו קרום והוא רך וספוגי אמרינן שנכנס לתוך נקב שבסמפון וסותמו. אבל הכא שהסמפון הוא למעלה על הריאה והריאה מכוסה בקרומים שלה ודאי דלא שייך לומר שסותם הנקב:

ואין לומר שהסמפון שיוצא מריאה היינו רביתיה והוי כמו יותרת היוצאת מן הריאה דזה בודאי אינו. כי הסמפונות דרכם להיות מכוסים בקרום הריאה ולא לצאת לחוץ. ולא דמי ליותרת שהרי היותרת בעצמה מכוסה בקרום של ריאה ואין כאן נקב. ואם הסמפון היוצא מכוסה על פני כולו בקרום הריאה וגם על קצהו יש קרום ריאה אפשר לצדד שדינו כיותרת דהא יש יותרת שיש בה סמפון. ורק שם יש הרבה בשר סביב הסמפון וכאן אפשר לא הספיק עדיין הבשר לגדל סביביו אבל זה צריך דקדוק גדול שיהא הקרום שלם סביבו. וגם בלא"ה אם הוא מגבו יש בזה לדון דין יותרת מגבו וכן מקמא ובפרט אם הוא סרוך יש לדון בזה משום תר"ל לדעת הסוברים דהוי כה"ג תר"ל. ואקצר באשר הוא דבר רחוק שיהא מכוסה בקרום כראוי ואם אינו מכוסה בקרום אזי אף שאינו סרוך למקום אחר ג"כ יש להטריף. דאף דהוי רק כסירכא ממקום למקום מ"מ הרי יש נקב בריאה במקום שהסמפון יוצא וכמש"ל. והבקי בזה יודע שכשמזדמן באופן שהזכרנו נראה בעליל שהסימפון יוצא עמוק מתוך הריאה ויש שם נקב בריאה. ולזה צריך כל בודק או מורה לשים לב בבוא לפניו סירכא כזו שמתקלף מעל גבי הריאה כעין חוט וגיד קשה. ולעיין היטיב אם אינו יוצא מגוף הריאה מאיזה מקום וכנ"ל:

ואף שהפוסקים כתבו דסירכא הנעשית מחמת נקב דרכה להסתרך ממקום הנקב ממש בכ"ז אינו שייך לנ"ד. דהכא הסרכא באמת אינה מחמת נקב ורק הליחות קלטה את קצה הסמפון שנדבק שם. ובכ"ז טריפה מצד שנקבה הריאה במקום שיוצא הסמפון וכנ"ל. ועוי"ל דהפוסקים כתבו זה רק על צד הרוב אבל היכא דחזינן להדיא שהסירכא נמשכת מנקב שבריאה במקום רחוק קצת וודאי שטריפה הסירכא. רק בצבוץ תלינן שנעשה מחוזק הקליפה וכדומה כדי שלא להוציא בהמה זו מן הרוב שאין דרכו בכך:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה