שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כב
ובהיותי עוסק בענין זה אמרתי לבאר במה שמצוי בעתים הללו הרבה נקודות אדומות ונראים כמו נקבים אך אינו מבצבץ. וא"א להעמיד על חוש הראות אם יש שם בתוך הגומא קרום כי הוא דק מאוד ועמוק קצת ויש לחוש שנקבו שני הקרומים ורק המקום לקוי לזה אינו מבצבץ כידוע שבלקותא אין נכנס הרוח כ"כ:
א
ולכאורה יש לומר שאין לנו להחזיק ריעותא וכדקיי"ל בעלמא דלא מחזקינן ריעותא ואף בבועא שהוא מקום רעוע קיי"ל דתלינן במשמוש ידא דטבחא עט"ז סי' ל"ו סק"ז וסי' ל"ז ס"ו. ומכ"ש הכא דהא בועא הוי ריעותא לענין תר"ל. ומראה אדום לא הוי ריעותא כמו"ש הנו"ב סי' י' לדעת רש"י. וגם הנו"ב שהחמיר שם הוא היינו משום דאיתא בש"ס דהדרא בריא ומשמע דהוי לקותא. וא"כ אינו מוכיח שניקב רק שהוא מקום לקוי. ובב"א סי' ל"ח סקמ"ח ובתר"ל שם ס"ק ס"ז השיג עליו וכתב הטעם שהסרכא שעל המכה מוכחת שהאדמימות הוא צרירת דם מחמת מכה. והכא דליכא עוד ריעותא אין לחוש לזה ונתלה דהוי רק גומא ולא נקב. וכבר כתב התב"ש סי' ל"ז ס"ה דבועא על קמט טריפה ומראה אדום על קמט כשירה דקמט דרכו להאדים. וכ"כ הב"א בתר"ל סס"א. וא"כ גם בנ"ד י"ל שהאדמימות הוא בשביל הגומא. ואף דקיי"ל בסי' ל"ו ס"ד דנקב אדום הוא ראיה שנעשה מחיים. זה רק במקום דחזינן שיש נקב לפנינו. אין לנו לתלות שהיה שם מקודם מראה אדום ונעשה אח"כ נקב ממשמוש יד או ממורנא. אבל בנ"ד שאין מבצבץ שפיר נימא שאינו רק גומא וקמט והקרום שלם. ואף לפמש"ל דהעיקר כהתב"ש שבנגלד פורתא צריך לראות שיש בבירור שם קרום התחתון וזה מעכב מ"מ זה דווקא כשרואים שנגלד קרום העליון בוודאי אבל הכא י"ל שקרום העליון ג"כ שלם ואין זה רק גומא:
ב
אבל באמת ז"א דהא חזינן שיש לפנינו נקב בריאה ואין לנו בירור אם יש שם קרום רק מצד שאינו מבצבץ וזה אינו בירור לפי שידוע שבמקום לקותא לא יבצבץ אף אם יש נקב ממש. וכבר בחנתי לעשות שם נקב במחט בתוך הנקב ההוא ובכ"ז לא בצבץ. וכמה פעמים נזדמן שהיו דוחקים המקום ההוא ביד והיה מבצבץ וגם יצא משם לחלוחית ובכ"ז כשנפחו הריאה ולא דחקו ביד לא בצבץ והיינו מפני שהלקותא סתמה ולא נכנס הרוח שם. ואף שבטבע הריאה שאף במקום בריא אם ידחקו יבצבץ ואח"כ בלא דחיקה לא יבצבץ. וצ"ל שהבצבוץ הקודם לא היה מצד שניקבה הריאה. רק בשביל קלישות הקרומים שיש שם נקבי הזיעה שקורים נקבי הפארעס שהם טבעיים בכל אברי הבעלי חיים. ומזה ראיה להמקילים בריאה המזעת טיפי דם ואכ"מ וע' לבש"ר סי' ל"ט ס"ק ר"ג. או אפשר שמצד שמתגבה קרום העליון מהתחתון יוצא משם כעין רוח ע"י הדחיקה ולזה מבצבץ. מ"מ בנ"ד אין שייך זה כי כאן רואים בצבוץ גדול כעין נקב ממש וגם הרי יוצא לחלוחית לא כעין זיעה. וגם אין לצדד דכיון דעיקר טריפת נקב בריאה הוא מצד שהרוח יוצא ואינו מרחף על הלב כראוי. א"כ הכא שאינו מבצבץ הרי חזינן שאין הרוח יוצא ושפיר נתיר אף אינימא שיש שם נקב. וכעין שכתבו הפוסקים גבי פגימה בסכין שאם רואים פגימה ואין מרגישים אותה אבשרא ואטופרא. אזי אמרינן שגם הבע"ח לא ירגיש ג"כ בשחיטתו וכשר. ומצאתי בלבש"ר סי' ל"ט ס"ק ר"ג שהרגיש בסברא זו לענינו שם. אבל בנ"ד אין זה שייך כלל דרק אם אין הרוח יוצא מצד קטנות הנקב בזה שייך לומר סברא זו. אבל בנ"ד שהלקותא סותמת וודאי דטריפה דלא עדיף מקרום מחמת מכה דלא הוי סתימה. וע' שו"ת עונג י"ט סי' ע"ב שכתב ג"כ דסברא זו שייך רק היכא דהוי סתימה דמעיקרא. ולכאורה יש לברר זה ע"י שיקלפו הקרום העליון מלמעלה מעל הגומא ויראו אם יש נקב בו ואף אם יש נקב בו בכ"ז יראו אז את הקרום התחתון אם הוא שלם במקום ההוא. כי אז לא יהי הנקב עמוק כ"כ. אבל באמת אין תועלת בבדיקה זו כי ע"פ רוב הנקב עמוק. ואף אחר קליפת הקרום נשאר כמו נקב וא"א להכיר אם יש שם קרום תחתון. וגם כי בשביל הלקותא מתדבק הקרום אל הבשר ויהי נקב בעור העליון מצד שנשאר הקרום בגומא. וכן לקלוף הבשר מתחת מקום הגומא ולראות אם ישאר נקב בקרומים ג"כ א"א. כי בשביל הלקותא מתדבק הקרום בבשר עד שבמקום הגומא יתקלף הקרום עם הבשר. ויהי תדיר נקב בקרום במקום הגומא. וכל זה בחנתי כמה פעמים:
ג
והנה כשבא ענין זה לפני בפעמים הראשונים הייתי בוחן באופן זה אשר מקודם הייתי מביט היטיב אל תוך הנקב בעין בוחנת וע"י זכוכית מגדלת. ואם הייתי רואה שיש שם קרום הייתי מכשיר ואם היה ניכר שאין שם קרום הייתי מטריף. ואם היה הנקב דק ועמוק כ"כ עד שבלתי אפשר לראות שם. או שהיה בלתי אפשר להבחין בראיית העין אם יש שם קרום אזי הייתי עושה נקב ע"י מחט דק בתוך הגומא ואם היה מבצבץ הייתי מכשיר. כי הרי נתברר שאין הלקותא סותם. ואם לא בצבץ הייתי מטריף כי זה מורה שאין מועיל שם הבדיקה. והייתי נזהר מאוד לעשות נקב דק שלא להכניס רק ראש המחט. כי אם יעמיקו הנקב אזי תעבור המחט את הלקותא ושוב לא תסתום הנקב. וכן צריך לזהר שיעשו נקב במחט. כי לפעמים יכניסו המחט בגומא. וראש המחט יקמיט הריאה שם אבל לא יכנס בפנים. ויטריף בחנם. וזה אפשר להרגיש בעת מעשה אם ניקב הקרום במחט שנשמע כמו קול כל שהוא אם ישים רעיוניו היטיב לזה. והצעתי זה אז לפני הגאון הצדיק מהריט"ל זצ"ל בעהמ"ח שו"ת עונג יו"ט ואמר יישר. אבל אח"כ הנחתי מלעשות כן באשר צריך לזה זהירות גדולה שלא להעמיק המחט יותר מעובי הלקותא. וכן בעשית הנקב והוא דבר קשה מאוד. ורק בהיותי עוד בימי חרפי שהיו חושי חזקים וטובים ודעתי צלולה בלא המון טרדות יכולתי לכוין זה אבל לא אח"כ. ומכ"ש למסור לרבים בדיקה זו וודאי א"א כי בנקל להכשיר הטריפה כנ"ל. ועוד יש בדיקה בזה הידועה לבודקים להניח בפושרין ועי"ז מתרכך מקום הלקותא ומתפזר צרירות הדם ששם ואם יש שם נקב מבצבץ. אבל ג"ז דבר קשה כי א"א לכוין הפושרין ושיעור השריה וקרוב שיתקלקל עי"ז ולהפסיד ממון ישראל כי עכ"פ הקרום שם אם ישנו הוא רך וחלש וע"י עסק כל שהו אפשר שיפסק:
ד
וראיתי בשו"ת זית רענן ח"ב בהשמטות לחי"ד שהאריך להקל בענין זה ולענ"ד אין בדבריו טעם נכון להקל בדבר חמור כזה. דמש"ש דבניקב קרום העליון אין הבדיקה רק חומרא בעלמא הנה כבר בארנו בס"ד בסימן הקודם שהבדיקה בזה בריאה ומשמוש הוא לעיכובא כמ"ש התב"ש. ומ"ש בהשמטות שם על תשובה זו דמ"ש השמ"ח בשם הר"צ דבנקודות אדומות אם לא בדק אחר נקבים טריפה. אפשר דאיירי שלא בדק אף בראיה ומשמוש. זה תמוה דמשמע מדבריו דהכא בדק במשמוש וראיה. וז"א דהא בנקבים אלו א"א זה מצד שהם עמוקים ואין רואים כלל פנימיות הנקב. ואם אינו עמוק ולפי מראית עין יש שם קרום וודאי דכשר. וגם מה שפלפל שם אם חוששין שקורט הדם סותם הנקב ג"כ אינו שייך לנ"ד דזה שייך רק אם במראית עין אין שם נקב ויש שם ק"ד חוששין שסתם הנקב וכן אמרינן בושט שבעור החיצון אין ניכר הנקב כ"כ מפני אדמימותו. אבל הכא אין כאן קורט דם רק לקותא וחוששין שיש כאן נקב בקרום ורק אינו מבצבץ מפני שהלקותא סותמת בפני הרוח וכל דבריו שם אין שייכים לנ"ד. ועכ"פ גם הוא לא הקיל שם כשרואים בראות עין ובמשמוש שיש שם קרום וכמש"ש בתשובתו באות א' ד"ה ולפ"ז ובהשמטה שם אות א':
ה
והנה בשו"ת הרי"מ חי"ד סי' ב' כתב שזה אין לחוש שנכנס טיפת דם בנקב דהא מפורש בש"ס שניקב העליון כשר אלמא דלא חיישינן לזה אף שקרום התחתון נראה אדום. רק אי נצרר הדם שם יש להטריף דהוי כקורט דם במקום שניקב קרום העליון וכדקיי"ל בס"ס מ' שנצרר הדם הוי כקורט דם. ולזה הורה להטריף אם לא שיניחו בפושרין ויתלבן המקום ולא יבצבץ אזי יכשירו ע"ש. ולענ"ד היא חומרא יתירה דזה אין שייך לקרוא נצרר הדם רק שהבשר שם לקוי ונתהפך לאדום כעין דם וכידוע לבקיאים. וגם דחשש דקורט דם שייך רק בנקב מחמת קוץ ומחט ולא מחמת חולי וכ"כ בזית רענן. ובנ"ד אין שייך לחוש לקוץ כמובן לפי הענין שאין שייך שיונקבו נקבים דקים הרבה כאלה ע"י קוץ מבחוץ. ובז"ר שם כתב שלזה אין לחוש לקוץ מפני שהקורט דם אינו על הקרום רק בבשר. ולפמ"ש א"צ לזה ובפרט דבאמת אין כאן קורט דם כלל רק לקותא כמש"ל. ועכ"פ הרי כתב שם הרי"מ דכיון שרואים נקב ע"כ צריך בדיקה אם יש שם קרום התחתון רק שצידד לומר שיועיל נפיחה. ולפמש"ל שידוע לבקיאים שבמקום בשר לקוי אין הרוח נכנס. א"כ אין כאן בדיקת נפיחה וטריפה:
ו
ויש עוד אופן לבדוק נקבים הללו שדוחקין באצבע על מקום הנקב כמה פעמים בעת שהריאה אינה נפוחה כי אז כשימשמש בנחת וידחוק קצת אין לחוש שיפסק הקרום. ועי"ז מתמרסת הלקותא וצרירת הדם והקרום שדבוק שם מתפרד מהבשר ומתגבה מעל הבשר. וכנופחין אח"כ הריאה נעשה כמו נפח על המקום ההוא מקרום הריאה שהוגבהה ואז רואין אם יש שם בקרום נקב או לא. וזה בדיקה טובה ונעשית לפני כמה פעמים ע"י שו"ב בקי וגם אני בעצמי עשיתי כן כמה פעמים ועלתה בידינו. אבל לא בכל נקב יכשר זה כי לפעמים הקרום דבוק היטיב ולא יועיל זה. וגם יש לחוש שלפעמים ידחוק קצת בכח וע"י שהמקום שם לקוי ונחלש יפסק הקרום שם:
ז
היוצא מדברינו בנקודות אדומות הללו בדיקתן מעכבת. והיינו או שיתברר ע"פ ראות עין שיש שם קרום או ע"י נפיחה ושיתברר שהלקותא אין סותמת שם בפני הרוח וכמש"ל בבדיקה ע"י מחט או ע"י פושרין. ולזה צריך לנהוג לראות מקודם ולעיין היטיב אם יש שם קרום בפנים וע"י שישימו יד תחת המקום ההוא יוגבה המקום ההוא ויתראה המקום יותר לעין. וגם ע"י דחיקה בנחת באצבעותיו בשני צדדי הנקב מרחוק יוגבה ג"כ מקום הנקב קצת ויוכל לראות. ואם אפשר להביט ע"י זכוכית מגדלת אז וודאי יותר טוב. ואם הנקב דק ועמוק כ"כ עד שא"א לראות פנימיותו או שא"א לו להחליט בראייתו אם יש שם קרום או לא אזי יצוה להשו"ב לקלוף הקרום העליון מסביב הנקב ואז אפשר יתראה לעין פנימיות הנקב ואם גם אז לא יתראה או שרואה שהריאה שם רכה וחלושה וא"א לקלוף קרום העליון לבדו כי תקרע הריאה עי"ז. אזי ינסה למשמש באצבעו בנחת מאוד על מקום ההוא בשעה שאינה נפוחה. ואח"כ ינפח הריאה ואם יוגבה הקרום על המקום ההוא יראה אם יש בו נקב או לא. ואם לא יוגבה המקום או שהמקום חלש וירא שלא יעשה נקב ע"י משמושו בנחת. יקלוף הבשר מתחתיו ויראה אם נשאר הקרום שלם במקום זה ואף שכתבתי שאף שהקרום שלם שם יתקלף ג"כ עם הבשר לפי שדבוק שם בחוזק לבשר בכ"ז תועיל בדיקה זו אם ישאר הקרום שלם. ואם ג"ז לא יועיל יטריף. ובדיקת פושרין שהזכרנו ג"כ יוכל לעשות רק שצריך ליזהר מאוד בזה וכמש"ל אך זה יותר טוב מקליפת הבשר שהזכרנו. ובדיקת המחט שהזכרנו אף כי היא בדיקה טובה כמש"ל בכ"ז קשה למסרה לרבים ולהעמיד ע"ז כי קשה להבחין שלא ינקוב במחט יותר מן עומק הלקותא ומי מפיס כמה עומק הלקותא כי שמא הוא רק עובי משהו. וידעתי שיש רבנים מקילים בבדיקת נפיחה בעלמא וכדעת הזית רענן הנ"ל. אבל לענ"ד לפי מה שידעתי טיב נקבים הללו אשר בחנתים למאות יש בזה טריפות גמורה דאורייתא ריאה שניקבה וחלילה להקל כן. וכ"ז רק בנקבים אדומות אבל אם המקום לבן וככל מראה הריאה שפיר אפשר לבדוק ע"י נפיחה כי הרי אין שם לקותא שתסתום רק צריך לעיין היטיב אם אין שם אדמומית משהו במקום הנקב:
ח
ואם הנקב מבצבץ תיכף כשבא לפנינו בוודאי שיש להטריף ואין שייך לתלות במשמוש ידא דטבחא וכ"כ הזית רענן שם שאין לתלות במשמוש יד לפי שרחוק לומר שנזדמן שנעשה הנקב מכוון בתוך הנקב שהיה מקודם כי הרי עכ"פ היה כאן הנקב מחיים רק אנו רוצים לתלות שהיה בתוכו קרום ונפסק עתה ע"י משמוש. ואף דבבועא תלינן במשמוש יד כדקיי"ל בסי' ל"ז היינו משום דשם אפשר שלא היה כלל שום נקב מחיים משא"כ בנ"ד. ורק היכא שנקרע מקום הנקב לגמרי ולפי ראות עין אפשר שאם היה שלם היו יכולים לראות היטיב אם יש שם קרום אז אפשר להקל בהפ"מ דלפ"ז אינו רק כמו גומא שנקרעה דבוודאי אין לנו לחוש שהיה שם נקב כיון שאפשר שהיו שם שני הקרומים כיון שאנו רואים שאין המקום עמוק. וכ"ז כשבצבץ תיכף לפנינו אבל אם תיכף לא בצבץ ורק לפי שאין אנו סומכים על נפיחה לחוד כמו שנתבאר ורצה לבדוק עוד הבדיקות שהזכרנו ובתוך כך נזדמן שמשמש שם בכח גדול ואח"כ מבצבץ שם בנקב אפשר שיש להקל בהפ"מ דהא עיקר החשש הוא שמא יש כאן נקב רק שהלקותא סותמת בפני הרוח. והכא חזינן שאין הלקותא סותמת והוי כמו בדיקת מחט שהזכרנו וזה וודאי אין לחוש שבמשמוש ניקב כל עובי בשר הלקוי דזה היה ניכר וע"י משמוש רגיל שיתקרע הקרום לבדו. ואף שהוא מקום מצומצם מ"מ נראה שיש לתלות לפי ששם הקרום דק וחלש. ובנקל הוא נפסק שם והכל לפי הענין:
ט
ויש עוד צד להקל בזה אם הנקב הוא בין חיתוכי האונות או על גב האונות נגד הדופן. דבזה יש לדון מצד ס"ס ספק שמא הקרום שלם בנקב. ואף אם אינו שלם שמא סופו של נקב זה ליסתם ע"י סירכא שיעלה משם לאונא שכנגדה או לדופן. וכמו"ש הר"ן בפא"ט בשם הרא"ה שהנקבים שסופן ליסתם ע"י סירכא הם כשרים מתחילתן ואינה טריפה שחוזרת להכשירה רק שאין אנו בקיאים בהם והוי ספק חסרון ידיעה לכל העולם שמצטרף לס"ס. ונהי שאין זה ס"ס גמור דהא דעת הר"ן ורא"ה דעת יחידית. וש"פ פליגי עלה וע' שו"ת עונג יו"ט סי' ע"ג. בכ"ז אם נפחוה היטיב כמה פעמים ולא בצבץ וגם א"א לבדוק בדיקות שהזכרנו למעלה בשביל איזה סיבה או שבדקו ונפל לבודק איזה ספק בזה אזי יש לצרף סברא דס"ס הנ"ל ולהכשיר. רק העיקר שעכ"פ בדיקת הנפיחה תהא יפה יפה. כי ע"פ רוב במקומות הללו אין עולה בנפיחה כראוי וצריך לנפוח היטיב ויראה שתהא כל האונא ההיא נפוחה היטיב. והארכתי אף שהדברים פשוטים באשר הוא דבר מצוי והרבה אינם בקיאים בזה ולזה לא הארכתי בראיות ופלפול על פרטי הדברים למען ירוץ כל קורא בו:
י
ולפעמים אפשר לברר ע"י שיתפוס בידיו המקום שמשני צידי הנקודה מרחוק קצת ולדחוק מעט בנחת ועי"ז יתראה שהקרום שסביב הנקודה מתגבה ונופל וזה מורה שיש שם נקב בקרומי הריאה. או שיתראה שהליחות שבתוך הנקב או הרוק שעל הנקב תוסס ומתגבה למעלה באשר יש שם נקב ורק הלקותא סותם שלא יכנס הרוח ולזה אינו מבצבץ בנפיחה: ואגב אזכיר שכמה פעמים נמצאו שיש על הריאה בשר נרקב והוא דומה קצת למראה מה שנמצא פעמים על הריאה שהשו"ב קורין פראנצויזין וכשמסירים הבשר הנרקב נשאר שם כמו גומא קטנה או איזה גומות ואינם מבצבצים. ובאמת יש שם נקב רק המקום לקוי ואין נכנס לשם הרוח כראוי. והבחינה לזה או שידחוק בנחת משני הצדדים וכנ"ל ואז יראה שמבצבץ המקום. או שיקלוף הבשר מתחת המקום ההוא ויראה שאין שם קרום. ומי שהוא בקי יכיר תיכף שבתוך הגומא הוא מראה בשר ולא קרום. אך בכ"ז צריך לבחון כנ"ל כי לפעמים מקלקול המקום נראה שהוא כמראה בשר ובאמת יש שם קרום. וכ"ז בחנתי וראיתי כמה פעמים: