שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כב · ח
ואם הנקב מבצבץ תיכף כשבא לפנינו בוודאי שיש להטריף ואין שייך לתלות במשמוש ידא דטבחא וכ"כ הזית רענן שם שאין לתלות במשמוש יד לפי שרחוק לומר שנזדמן שנעשה הנקב מכוון בתוך הנקב שהיה מקודם כי הרי עכ"פ היה כאן הנקב מחיים רק אנו רוצים לתלות שהיה בתוכו קרום ונפסק עתה ע"י משמוש. ואף דבבועא תלינן במשמוש יד כדקיי"ל בסי' ל"ז היינו משום דשם אפשר שלא היה כלל שום נקב מחיים משא"כ בנ"ד. ורק היכא שנקרע מקום הנקב לגמרי ולפי ראות עין אפשר שאם היה שלם היו יכולים לראות היטיב אם יש שם קרום אז אפשר להקל בהפ"מ דלפ"ז אינו רק כמו גומא שנקרעה דבוודאי אין לנו לחוש שהיה שם נקב כיון שאפשר שהיו שם שני הקרומים כיון שאנו רואים שאין המקום עמוק. וכ"ז כשבצבץ תיכף לפנינו אבל אם תיכף לא בצבץ ורק לפי שאין אנו סומכים על נפיחה לחוד כמו שנתבאר ורצה לבדוק עוד הבדיקות שהזכרנו ובתוך כך נזדמן שמשמש שם בכח גדול ואח"כ מבצבץ שם בנקב אפשר שיש להקל בהפ"מ דהא עיקר החשש הוא שמא יש כאן נקב רק שהלקותא סותמת בפני הרוח. והכא חזינן שאין הלקותא סותמת והוי כמו בדיקת מחט שהזכרנו וזה וודאי אין לחוש שבמשמוש ניקב כל עובי בשר הלקוי דזה היה ניכר וע"י משמוש רגיל שיתקרע הקרום לבדו. ואף שהוא מקום מצומצם מ"מ נראה שיש לתלות לפי ששם הקרום דק וחלש. ובנקל הוא נפסק שם והכל לפי הענין: