אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כא · ה

ד

אבל באמת ז"א דהא וודאי כיון שאנו רואים שיש נקב בעור הריאה: א"כ מחויבים אנחנו לראות היטב עד היכן מגיע הנקב. וכל זמן שלא נתברר לנו שנשאר שם קרום התחתון שלם הרי זו טריפה. שהרי ראינו שניקבה הריאה וכמ"ש הרשב"א בחי' שכיון שהוחל מחיים דבר המטריף צריכים אנו לידע בבירור שלא נטרפה והבאתיו בחיבורי ח"א סי' נ'. והכא גרע טפי שאנו רואים נקב בבירור ואיך נקל לומר שלא ניקב רק העליון. ונראה שזהו סברת התב"ש שהצריך בדיקה בראיית עין שהתחתון שלם וכתב שהוא מעכב והיינו שצריך עכ"פ שלפי ראות העין לא יהא ניקב הקרום התחתון. וכן מוכח מהתב"ש בעצמו דהא התב"ש דעתו בסי' ל"ו סק"א שלא הצריכו הפוסקים בדיקה רק בנגלד רובו ולא בנגלד פורתא או ניקב. ורק מסברא דנפשיה כתב שם דמ"מ צריך לראות בעיניו שיש שם קרום התחתון ואם לא ראה זה מעכב וטריפה. ולדעת השו"מ שזה רק בתורת קנס הוא תמוה דמה שייך לקנוס בזה דהא לא מצינו קנס רק היכא שיש תקנת חכמים לבדוק והוא עבר על תק"ח וכדקיי"ל ברס"י ל"ט לענין אם לא בדק הריאה וכתב שם בפמ"ג בש"ד סק"ו דה"ה מי שעבר על חומרת בה"ג ולא נפח הריאה. דכיון שקבלנו על עצמינו חומרת בה"ג הוי כעובר על תק"ח ומבטל איסור ע"ש וכ"ה בתב"ש סי' ל"ט ס"ב ובשמ"ח שם סק"ה. רק הלב"ש שם סקי"ב חולק ע"ז ומתיר. אבל בנגלד פורתא דלדעת התב"ש א"צ בדיקה מהיכי תיתי להחמיר אף בדיעבד מתורת קנס כיון שאין תקנת חכמים בזה. ועוד דהא משום קנס דעת התב"ש בסי' ל"ט ס"ד להתיר בשוגג בהפ"מ וגם במזיד דעת כמה פוסקים להקל ולחלק בין לו לאחרים. וכאן סתם התב"ש שמעכב בדיעבד.. ומוכח מזה שכוונת התב"ש כמש"ל בס"ד שכיון שיש נקב צריך לראות עד היכן הוא שולט. וכל זמן שלא ראינו שיש כאן לפי ראות עינינו קרום התחתון ה"ז בכלל ניקבה הריאה ודין זה הוא בכלל מ"ש התב"ש סי' ל"ט ס"ג שיש ריעותות שאם לא בדק טריפה ע"ש ובפמ"ג שם בש"ד סק"ח ודברי השו"מ הנ"ל תמוהים לענ"ד:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה