שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כא · א
הנה מצד תר"ל לענ"ד אין מקום לאסור כי כבר כתבו כמה אחרונים שנגלד פורתא לא הוי ריעותא כלל וכ"כ בחיבורי ח"א סי' מ"ו בע"ה. וגם בשר בלוי דעת כמה אחרונים שאינה ריעותא. והא שנקרע במשמוש יד הטבח וודאי שאינה ריעותא כי זה אינה ריעותא מחיים שיצטרף לריעותא אחרת ודרך הריאות כן ליקרע במשמוש יד וכדקיי"ל בחולין מ"ו ע"ב ברש"י ותו' ובש"ע סי' ל"ז ס"ו דתלינן במשמוש יד אף בבועא דהוי ריעותא לכ"ע מ"מ לא מיקרי תר"ל. וכ"ה דעת התב"ש בסי' ל"ו סי"א ובשמ"ח שם ס"ק כ"ב. וכ"כ הפמ"ג במשבצות סי' ל"ז ס"ק י"ז. והלב"ש שם בס"ק ל"ד ל"ה כתב דהוי ריעותא כל דהו. ודבריו צ"ע לענ"ד דמנ"ל זה לעשותה ריעותא כיון דכל הפוסקים סתמו דכשר אף בבועא והרי יש מי שסובר דגם בסירכא שעברה תלינן במשמוש והביא זה הלב"ש שם סקל"ד. ושם וודאי הוי ריעותא. ובכ"ז לא דיינינן לה לתר"ל. ואף להלב"ש שם הרי כתב דהוי ריעותא כ"ד. ונגלד פורתא וודאי דלא הוי טפי מריעותא כ"ד ולא מצטרפי. ואקצר כי זה ברור שאין כאן תר"ל. וכן מוכח בס' הפרדס לרש"י ז"ל דנגלד לא הוי ריעותא והובא בחיבורי סי' מ"ז אות ה' ויש לדחות קצת דהפרדס לא ס"ל סברא דתר"ל: